"האין אני אישה?"
אגדה אמריקנית: אישה שחורה, שאינה יודעת קרוא וכתוב, ממובילות המאבק לזכויות נשים במאה ה-19 -  סוז'ורנר תרות' (1883-1797)

מאת: הדה רכניץ

"ובכן, ילדים, במקום שבו יש המולה כה רבה, חייב להיות גם דבר מה בלתי תקין. אני חושבת שבקרב השחורים בדרום והנשים בצפון, כולם מדברים על זכויות, ועד מהרה לגברים הלבנים תיווצר בעיה שיתקשו לפתור. אך על מה כל הדיבורים האלו כאן? הגבר ההוא שם, אומר שיש לסייע לנשים לעלות לכרכרות ולדלג מעל שלוליות מים ושיש לפנות להן את המקום הטוב ביותר בכל מקום. אך לי, אף אחד לא עוזר להיכנס לכרכרות, או לדלג מעל שלוליות של בוץ, או נותן לי מקום טוב! והאין אני אישה? "Ar'n't I a Woman?" הסתכלו עלי! הסתכלו על הזרוע שלי! חרשתי ושתלתי והכנסתי תבואה לאסם ואיש לא יכל להתחרות בי! והאין אני אישה? אני יכולה לעבוד ולאכול בדיוק כמו גבר- כאשר זה מצוי בהישג ידי- ואני יכולה גם לשאת את הצלפת השוט! והאין אני אישה? ילדתי 13 ילדים וראיתי איך רובם נמכרו לעבדות וכאשר בכיתי מתוך כאבה העמוק של אם, אף אחד לא שמע אותי חוץ מישו. והאין אני אישה?

ואז הם מדברים על הדבר הזה בראש. איך קוראים לזה? (מישהו בקהל לוחש, "אינטלקט") זהו זה, מותק. מה זה קשור לזכויות של נשים או לזכויות של שחורים? אם הספל שלי לא יוכל להכיל יותר מחצי ליטר (pint), ושלך יכול להכיל ליטר (quart), האם לא תהא זו רשעות מצידך שלא לאפשר לי למלא את ספלי? ואז, האיש הקטן בשחור, העומד שם, אומר שלנשים לא יכולות להיות אותן זכויות כמו לגברים, משום שישו לא היה אישה! מהיכן הגיע ישו מושיעך? מאלוהים ומאישה! לגבר כלל לא היה קשר אליה (להולדתו של ישו, ה"ר). אם האישה הראשונה שאלוהים ברא אי פעם, הייתה חזקה דייה כדי להפוך לבדה את העולם כולו, הרי שהנשים האלה ביחד, מסוגלות להחזיר אותו חזרה, למקומו הקודם והנכון! ועכשיו הן מבקשות לעשות בדיוק את זה ומוטב שהגברים יאפשרו זאת להן. תודה לכם על שהאזנתם לי ועכשיו לסוז'ורנר Sojourner הקשישה אין יותר מה לומר."

 

העניין בייצוגים של אימהות לחיילים בספרות הוביל אותי להתחקות אחר דמותה של "אם הבנים" מן המקורות,המקריבה את ילדיה על מזבח ערכיה של הקהילה הדתית הנרדפת שאליה היא משתייכת. בחנתי את גילגוליה של דמות האם המקריבה אל תוך הספרות המודרנית ואל תוך הלאומיות הישראלית המודרנית וגיליתי שהאידאלים האימהיים שהיא מייצגת אומצו במידה רבה על ידי ההגמוניה הלאומית וחלחלו גם אל תוך הספרות שנכתבה לאורה של האידיאולוגיה ציונית. השאלה כיצד אימהות ללוחמים ולחיילים בתרבות הציונית התמודדו עם הציווי ללכת בעקבות "אם הבנים" מן המקורות הניעה את הדיון הפרשני ביצירות הרבות שבהן דן המחקר. מבעד למופיעיו של הארכיטיפ של האם המקריבה וניתוח "סחר החליפין" שהמדינה מנהלת עם אימהות כדי לעודד אותן לדבוק באידאל המיוצג על ידי הארכיטיפ הזה, ביקשתי לברר כיצד נעשתה אמו של הלוחם מדמות הנהדפת אל השוליים – בכתיבתם של י"ח ברנר, מ"י ברדיצ'בסקי, משה שמיר, עמוס עוז, ויוצרים נוספים - לגיבורה הניצבת במוקד ההתרחשות ביצירות שראו אור משנות התשעים ואילך – בכתיבתם של יהודית הנדל, אורלי קסטל בלום, בתיה גור ודויד גרוסמן.

 

ד"ר דנה אולמרט, מרצה בכירה בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, ועורכת ספרי מקור בהוצאת אחוזת בית. ספרה הראשון בתנועת שפה עיקשת: כתיבה ואהבה בשירת המשוררות העבריות הראשונות (2012), זכה בפרס בהט, אוניברסיטת חיפה.