מטילדה גז (1990-1918)
פעילה חברתית וחברת כנסת במשך 3 קדנציות (1977-1965). מטילדה גז נולדה בתוניס, בעיר ספאקס, למשפחה יהודית אמידה. במלחמת העולם השנייה כשיהודי תוניס נאנקו תחת השלטון הנאצי, ובעלות הברית החלו להפציץ את העיר בה חיה, נמלטו מטילדה ובני משפחתה וחיו בבית החרושת לשמן שהיה בבעלותם. לאחר מלחמת העולם השנייה הפכה לפעילה חברתית וציונית: הייתה פעילה בוועד הקהילה בספאקס, ב"אוזע" אגודה למען הילד היהודי, בפדרציה הציונית בתוניס (לרבות עליית הנוער), ובארגון הארצי של ויצ"ו (שם נבחרה גם לנשיאת ויצ"ו). ב-1961 אל-אמין, הביי של תוניס, העניק לה את עיטור לגיון הכבוד עבור פעילותה הציבורית היהודית, בהציעו לה להצטרף גם לפעילות בקרב הציבור התוניסאי.

 

 

גז מעידה על עצמה  כצפון אפריקאית מדורי דורות. לפי שושלת היוחסין באה משפחתה, בשם ביתן, בזמן חורבן  בית ראשון לאי ג'רבה, ומשם עברה לתוניס.  גז הגיעה לראשונה  לארץ כצירה לקונגרס הציוני הכ"ד (1956), שם שמעה את נאומו של בן גוריון (שהתקיף  את הציונים בגלות שאינם עולים ארצה), והסכימה איתו. אין ציונות בלי הגשמה, אמרה  לעצמה, ועוד באותה שנה שלחה את בנה לארץ במסגרת עליית הנוער. היא עלתה ב-1957 ובעלה - אחרי שחיסל את עסקיו. ח"כ גז התאקלמה מהר בארץ. למדה עברית. ובמשך 8 שנים סיירה ביישובי הפיתוח בכל רחבי ישראל, במסגרת פעילותה במפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל). עם הקמת רפ"י (רשימת פועלי ישראל), בראשותו של בן גוריון, הצטרפה אליו, והועמדה במקום הרביעי ברשימת הבחירות לכנסת של מפלגה זו. נבחרה לכנסת השישית וכיהנה בה כ-11 שנה. בין יתר הנושאים אותם קידמה, בלטו במיוחד נסיונותיה הבלתי נלאים להקמת ביטוח בריאות ממלכתי, וכן דרישתה להפעיל בכנסת ועדה שעניינה עלייה וקליטה. 

מנהיגה ללא גבולות: הנרייטה סאלד - ביוגרפיה

דבורה הכהן
עם עובד, 2019 

 

 

לאישיותה של הנרייטה סאלד התוודעתי לעומק כשחקרתי את תולדות  "עליית הנוער", ארגון שהיא הקימה בארץ ישראל עם עליית היטלר לשלטון בגרמניה ובשואה, להצלת ילדים ממלתעות הנאצים. למען הילדים שהובאו ארצה בגפם הקימה סאלד מערכת ענפה של פנימיות ומוסדות חינוך בהם חיו ולמדו כשלושים אלף ילדים. היא נשאה מפעל אדיר זה על כתפיה בשנות השבעים והשמונים בחייה. תמהתי מניין שאבה את כוחה ותעצומות רוחה? חיפשתי ביוגרפיה טובה עליה, אבל התברר לי שעד כה לא פורסמה ביוגרפיה מקיפה על הנרייטה סאלד. התחלתי לקרוא פירסומים עליה, וכך נשאבתי לכתיבת הביוגרפיה שלה. להפתעתי גיליתי מספר עצום של מסמכים בהרבה ארכיונים הפזורים בארה"ב, באירופה ובישראל.  סאלד כתבה גם יומנים ואלפי מכתבים לידידיה ולמשפחתה, שרובם לא פורסמו מעולם. מתוכם התגלה סיפורה של מנהיגה יוצאת דופן. סאלד נולדה בעיר בולטימור בארה"ב  כחודש לאחר בחירת לינקולן לנשיא (1860). בהיותה בעריסה בת ארבעה חדשים, פרצה מלחמת האזרחים באמריקה. היא עלתה ארצה בשנת 1920 ונפטרה בירושלים (פברואר 1945) חודשים אחדים לפני תום מלחמת העולם השניה. בחייה הארוכים הייתה עדה למהפכות ולשתי מלחמות עולם  שטילטלו וזעזעו עמים רבים, ובתוכם  משובץ סיפור חייה.
משחר נעוריה הייתה סאלד ערה להתרחשויות בארצה ובארצות אחרות, והייתה חדורה בתחושת שליחות והרגישה חובה לפעול בכל אתר ל"תיקון עולם". סאלד התמודדה בהדרת נשים שאת פגעיה חוותה על בשרה, והקימה את "הדסה", ארגון גדול של נשים ציוניות באמריקה שפעל ברוח המטרות שהיא הציבה. כמחצית מחייה הבוגרים חייתה סאלד בארץ ישראל ופעלה לקידום בניין הארץ. היא הקימה מערכת רפואית מודרנית ביישוב היהודי, הפתוחה לבני כל הדתות, עקרון שהוטמע במערכת הבריאות במדינת ישראל וקיים עד ימינו. היא הנהיגה רפורמה במערכת החינוך ביישוב, ובערוב ימיה עמדה בראש עליית הנוער. אלה היו רק חלק ממפעליה הגדולים, שכל אחד מהם היה עשוי לפרנס פעילות של מנהיג משך כל חייו.
הספר נקרא –מנהיגה ללא גבולות, משום שהיא פעלה במקביל בשתי ארצות, ובהרבה תחומים. סיפור חיים חודר גם לתהומות הנפש, סאלד הייתה אישיות חידתית ורבת ניגודים: היא נאבקה על השגת שיוויון זכויות לנשים, אבל לא עמדה על זכויותיה במקומות עבודתה. היא רצתה להקים משפחה ולהביא ילדים לעולם, היו לה אהבות אחדות שהסתיימו במפח נפש. האהבה הנכזבת האחרונה שהתנסתה בה הייתה טראומטית. סערת הנפש והדיכאון ששקעה בהם נמשכו שנים אחדות והידרדרו למשבר עמוק. היא לא נישאה ולא הקימה משפחה. הנרייטה סאלד  הייתה המנהיגה הציונית הנודעת ביותר באמריקה במאה השנים האחרונות.  שמה יצא למרחוק, בארץ ישראל ובמדינות רבות הייתה מנהיגה נערצת. אולם אף שהייתה מוקפת בידידים רבים, חשה בדידות מתמדת. דרמות וטרגדיות שחוותה בחייה הותירו בה כאב עמוק שלא הירפה ממנה, ותחושת החמצה אישית תססה בה.

 

 

פרופ' דבורה הכהן, היסטוריונית, סוציולוגית ואנתרופולוגית, עוסקת בחקר אירועים מרכזיים בתולדות ישראל בתפוצות ובארץ-ישראל. פירסמה עשרה ספרים ביניהם: עולים בסערה (1994), תכנית המיליון (1994), הגרעין והריחיים (1998), ילדי הזמן, עליית הנוער (2011), וזכתה בפרסים יוקרתיים. מנהיגה ללא גבולות – היא הביוגרפיה המוסמכת והמקיפה הראשונה על הנרייטה סאלד.