ב 24 בנובמבר התקיים במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב
כנס לכבוד פרישתה לגימלאות של פרופ׳ שרית הלמן
מתוך דברים שנשא פרופ' אמריטוס אורי רם בכנס:
״אני מתכבד ונרגש לשאת דברים בכנס זה לכבוד פרישתה לגימלאות של פרופסור שרית הלמן, עמיתתי וחברתי מזה למעלה מעשרים-וחמש שנים.
בעשורים האחרונים נהוג להבחין בתוך הסוציולוגיה לא רק בין גישות מתודולוגיות שונות וגישות תיאורטיות שונות, אלא גם בין סגנונות שונים של עבודה סוציולוגית. בעקבות בוראווי (Burawoy) מקובל להבחין בין ארבעה סגנונות עיקריים: סוציולוגיה פרופסיונלית, סוציולוגיה ביקורתית, סוציולוגיה יישומית וסוציולוגיה ציבורית.
הסוציולוגיה הפרופסיונלית, הדומיננטית בארה"ב, פועלת כמו מדע טבע, ומחקריה מיועדים לבחינה בזירה המדעית; הסוציולוגיה הביקורתית, שמקורותיה באירופה, מיועדת לדיון בזירה האינטלקטואלית, והיא בוחנת באופן ספקני את יסודות הסוציולוגיה המקצוענית; הסוציולוגיה היישומית ממוקדת בייעוץ מקצועי למקבלי החלטות מוסדיים; ולבסוף, הסוציולוגיה הציבורית מדגישה את הזיקה העמוקה שבין חוקרות וחוקרים ובין קבוצות חברתיות שונות, בעיקר, קבוצות מוחלשות, ועל למידה הדדית ביניהם.
ההמלצה המקובלת כיום, היא לאו דווקא לראות בסגנונות אלה חלופות מוחלטות, או לדבוק באחת מהן באופן בלעדי, אלא לגלות רפלקטיביות לגבי חלוקת העבודה ביניהן ולגבי איזונים נדרשים שונים. כל הדיון הזה, כמעט אין צורך לומר, מתייחס אל האקדמיה כאל אתר חברתי לכל דבר וענין ומניח כי גם באתר זה, כמו בכל אתר חברתי, מתנהל מאבק, לעיתים מעודן יותר ולעיתים תוקפני יותר, בין בעלי הגישות השונות הממוקמות באופן יחסי בשדה הכוח האקדמי.
שרית היא נושאת דגל של השילוב המאוזן בין סוציולוגיה מקצועית לבין הסוציולוגיה הביקורתית והציבורית. בגישתה לסוציולוגיה היא אחת התלמידות המובהקות של הסוציולוג הירושלמי ברוך קימרלינג, שגידל לפחות דור, אם לא דורות, של חוקרות וחוקרים המשלבות/ים גישה מקצועית, ביקורתית וציבורית. שרית מקיימת מורשת זו במלוא המרץ הן בפעילותה כחוקרת, הן בפעילותה בתוך המחלקה, הן בפעילותה בחברה הסובבת.
כמי ששירת במחלקה כ-25 שנים יחד עם שרית, והיה פעמיים ראש מחלקה, אני יכול להעיד שהיא נמצאת תמיד בחזית ובמרכז; היכן שצריך להקים ועדה כלשהי, לארגן כנס מסטרנטים, או סדנת דוקטורנטים, או מפגש שנה אלף, או יום עיון כלשהו, תמצאו שם את שרית; והיכן שמתקיימת מסיבת מחלקה הכתובת הייתה במקרים רבים בביתה של שרית. ובמקביל שרית מקדישה זמן מעל ומעבר להוראה ולטיפוח תלמידי מחקר. אחד ממפעליה החשובים היה הקמת המסלול לסוציולוגיה ביקורתית במחלקה, ושנים היא גם עמדה בראשו.
וזה לא נגמר בפעילות קוריקולרית וסמי-קוריקולרית. ידה של שרית היא באין סוף מסגרות חברתיות ופוליטיות – שמאליות ופמיניסטיות – בעיקר מן הסתם, באזור הנגב, עם תושבותיו ותושביו, במחאותיהם, עם נשים בדואיות הבזקקות להכנה לאקדמיה, עם ילדים פלסטינים שצריך להסיעם לבית חולים, בהפגנות נגד הכיבוש של נשים בשחור, ובעצומות נגד התפשטות תרבות הכיבוש וסתימת הפיות באוניברסיטה בנוסח תנועת אם תרצו.
ובכל הזירות הללו שרית חובשת בלי הצטדקות שני כובעים – הכובע של משתתפת והכובע של חוקרת...״
בתמונה: שרית הלמן בכנס הפרישה שלה בבן גוריון . קרדיט: אולג קומליק
|