יוזמה ברשת שכדאי להכיר - סדרת פוסטים מעשירים המגישים לקורא/ת מידע היסטורי, עכשוי, מקומי ובינלאומי בנושא זנות: #הידעת - הפינה השבועית של שורדת הזנות, דנה לוי.

 

 

 

#הידעת על רקע ההצבעה על חוק איסור צריכת זנות, עולה לא פעם השאלה "האם מנגנוני השיקום יכולים להיות יעילים". היום אספר על מנגנון שיקום יעיל, שהתקיים למשך תקופה קצרה. 

 

#הידעת על דמותה של ורוניקה פראנקו, קורטיזנה שחיה בונציה במאה ה 16.

 

#הידעת גן עדן של זנות ללא חוקים: בחינה ביקורתית של מודל המשלב בין דה קרימינליזציה מוחלטת (אף צד שמעורב בתעשיית המין אינו פושע) עם היעדר רגולציה חוקית. 

 

#הידעת על תפיסת העולם העומדת מאחורי הצעת חוק איסור צריכת זנות (הוראת שעה), התשע"ט-2018.

 

#הידעת על מנגנון שיקום יעיל לשורדות זנות, שהתקיים למשך תקופה קצרה בברית המועצות.  

 

#הידעת על תופעה עכשוית וייחודית של נשים בזנות בדרום קוריאה.

 

מהפכנית: עדה פישמן מימון - סיפור חיים
מאת בת שבע מרגלית שטרן

בהוצאת מכון בן גוריון ויד יצחק בן צבי, 2018

 

 

 

 

פרופ' בת־שבע מרגלית שטרן היא היסטוריונית החוקרת את תולדות הנשים בחברה היהודית בארץ ישראל. במחקריה היא מנתחת היבטים שונים בחיי הנשים תוך כדי ערעור ההבחנה בין 'מרחב ציבורי' ל'מרחב פרטי' ומתן קול לשאלות מושתקות שעיצבו את חייהן במרחב הלאומי. פרופ' מרגלית שטרן הראתה שההגירה לארץ ישראל לא נעדרה פנים מגדריות: היא דנה בסוגיית האימהות והאל־אימהות במרחב הציוני, בגילויי הזנות, בקשיי העובדות בשוק העבודה, ובהקמת תנועת פועלות שמפעילה ארגון ייעודי לסיוע לאימהות עובדות במשק ביתן. השילוב בין הארת סוגיות שנגעו לאישה־הפרט לבין ארגונים שיצרו הנשים ככלי לפיתרון בעיותיהן, מציע הבנה רחבה יותר של מציאות החיים המורכבת של נשים בחברת הלאום בשנים שקדמו להקמת המדינה ובעשור הראשון לקיומה. 
פרופ' בת־שבע מרגלית שטרן עומדת בראש התכנית למגדר ופמיניזם במכון שכטר למדעי היהדות.
 

 

 

"מדוע בחרתי בעדה פישמן (מימון) וכיצד לא שמענו עליה?" הן שאלות נפוצות שבהן אני נתקלת בהציגי את קורותיה של אישה אמיצה, מקורית ונחושה זו לקהל שומעיי. בעת כתיבת סיפור חייה חשתי לא אחת ש'עדה כותבת את קורותיה באמצעותי'. 'פגשתי' בעדה לראשונה כשחקרתי את תולדות תנועת הפועלות שעדה נמנתה עם מקימותיה ומנהיגותיה.

בעוד שפעילות רבות היו בבואת תקופתן, וזו ניכרה בפעילותן שהצטמצמה בדרך כלל לתחום מסוים, עדה הייתה ממעצבות החברה הציונית בארץ ופעלה בכל תחום אפשרי לשינוי מעמד הנשים בחברה. היא פעלה במודע ובאמצעים מגוונים לשינוי התודעה של נשים ושל החברה בתוכה חיו בנוגע לזכויותיהן, למעמדן בחברה ובמשפחה ולדימוין. ארגון, כתיבה, הנצחה וזיכרון, חינוך ומאבק פוליטי אזרחי ומעמדי גם יחד כולם היו כלי המאבק שלה. את עמדותיה ניסחה במונחים הידועים כיום כלוז המחשבה הפמיניסטית: זכותה של אישה לקבוע את מעמדה המשפחתי ואת זכויותיה המשפטיות כשותפה שווה במערך המשפחתי, שפה כמקבעת תודעה ועוד ועוד. 

במשך שנים התחקיתי אחר קורותיה ופעילותה במרחב הציבורי, ברם בהגיעי אל המישור האישי והפרטי, נתקלתי בחומה בצורה. עדה חסמה בפני עיניים סקרניות כל שבב מידע אישי העשוי לגלות טפח מחייה האישיים. יראת השם הייתה עדה, מקיימת מצוות, שומרת שבת וכשרות. בהחליטה שלא להינשא, גזרה את דינה לחיים ללא משפחה משל עצמה. אולם היא לא נתנה לאדיקותה האישית לחלחל אל בחירותיה הפוליטיות. נהפוך הוא, אחד ממוקדי המאבק שלה היה הממסד הרבני על גרורותיו.

עם  קום המדינה הייתה עדה חברת כנסת מטעם מפא"י וגם שם פעילותה הפמיניסטית הנחושה  לא רפתה. האם זיכתה אותה פעילותה רבת שנים בהכרת הממסד? בחיבת חברות וחברים? מדוע  צללה לתהום הנשייה?
בכתיבתי  ניסיתי לפדות חוב היסטורי לדמות זו ואני תקווה שעשיתי מלאכתי נאמנה.
 

א' טבת: 

חג הבנות – עיד אל בנאת, ראש חודש טבת (א' טבת), מצוין במהלך חג החנוכה. החג מעלה על נס את העוצמה הנשית: הגבורה, החוכמה והאחווה של נשים לאורך הדורות.

 

החג נשתמר בקרב קהילות ישראל בצפון אפריקה: תוניסיה, לוב, ג'רבה, מרוקו, אלג'יריה, תורכיה ושאלוניקי. נשים, נערות וקשישות מתאספות לחגיגה שבה הן לומדות, רוקדות, שרות ושולחות מנות אישה לחברתה. יש שנהגו לבקש סליחה אישה מרעותה, כביום הכיפורים; יש שנהגו לקיים ביום זה חגיגה לכל בנות המצווה, שלאחריה ניגשות הנשים לנשק את ספר התורה.

 

חג חנוכה שמח!