"הייתי בודדה: זנחתי הכול – קרובים, ידידים, עמדה: שמתי פני אל מקומות רחוקים, בלתי ידועים, כמעט בלי כסף ובידי מעט מאוד מכתבי המלצה! אי-אפשר לשאוב אומץ כזה מקנאות עיוורת: אכן אמונה עמוקה ביותר היא שתמכה את צעדי!"
כך סיכמה פלורה רנדגר פרידנברג את הבחירה הנחרצת של חייה כשהעלתה על הכתב את זיכרונותיה ממסעה ההרפתקני הראשון[…]. מאמר זה מבקש להאיר כמה ממרכיבים של אותה 'אמונה', ובהם השכנוע הפנימי שניתן לשלב בין אמונה דתית ובין דעת […]. בשילוב הזה בין דת לבין דעת, שבו דגלה רנדגר, נכללה האפשרות של חידוש הגישה לתפקידה של האישה בקרב היהודים בני התרבות האיטלקית.
מאמר זה מנסה לבחון את החידוש שבתפיסתה של רנדגר באמצעות השוואה סינתטית בין דעותיה לבין הדעות שרווחו בימיה בקרב ההוגים האיטלקים, יהודים ולא יהודים, שעסקו בסוגיית ייעודה ותפקידה של האישה[…] שלא ראו בעין יפה את יוזמתה הלא שגרתית לנסוע בגפה בהיותה רווקה יחסית צעירה.
ד"ר מרינה ארביב ממוצא איטלקי, מרצה במרכז הבינתחומי הרצליה, לימדה באוניברסיטת תל אביב והייתה חוקרת בכירה בפרויקט "איטליה יודאיקה" (כחלק ממכון חקר התפוצות) אשר במסגרתה התחילה לחקור נשים יהודיות שהשאירו עקבותיהן בחיי התרבות והחברה, בהן שרה קופיו סולם, רחל מורפורגו, פלורה רנדגר (ועוד…). עליהן הרצתה כפרופסור אורח ב בבית הספר ללימודים גבוהים (Ecole des Hautes Etudes) בפריז.
"ירושלים" . צייר דוויד רוברטס (1796 – 1864) אשר ביקר בירושלים בשנת 1839. התמונה נותנת לנו את הרושם של ירושלים כפי שהייתה יכולה לדמיין אותה פלורה רנדגר לפני מסעה הראשון לארץ ישראל (1856)
מתוך: איגוד; מבחר מאמרים במדעי היהדות. כרך ב: תולדות עם ישראל והחברה היהודית בת זמננו. בעריכת גרשון בקון [ואחרים]. ירושלים: האיגוד העולמי למדעי היהדות, תשסט
