חוקרת: ד"ר גילה דנינו-יונה
במחקרה "מדיקליזציה של שמֵנוּת בספרות הילדים וממדיה המגדריים" בחנה ד"ר גילה דנינו-יונה את ממדיה המגדריים של המדיקליזציה של השמנות, את סולם הסטנדרטים הבעייתי שהחברה מציבה לנשים ואת האופן בו מבוססת תפיסה סטריאוטיפית של תכונות נשיות שמיחסים להן פגם מוסרי ואישיותי כפי שבאים לידי ביטוי בספרות ילדים.
המדיקליזציה היא תהליך בו מוגדרות תופעות ובעיות חברתיות והתנהגותיות כרפואיות ולפיכך עוברות תהליך הסדרה של פיקוח, טיפול ומניעה על ידי המערכת הרפואית. המדיקליזציה מגדירה מה נחשב 'נורמלי' ומסדירה את כל מה שחורג מכך, הסדרה המכוונת בדרך כלל לאוכלוסיות שאינן חלק מהקבוצה ההגמונית השלטת, ובהן נשים.
המחקר נעשה באמצעות ניתוח ביקורתי של ספרי ילדים, ונבחנו בו שתי תמות: הקשר בין רזון ובריאות וחוסר שליטה והיעדר ריסון באכילה נשית.
מהמחקר עולה כי
– הסיפורים שנבחנו עוסקים בדמויות נשיות עם בעיות בדימוי הגוף הנובעות מבעיות משקל, עם בעיות באכילה, עם תאוות זלילה בלתי מרוסנת שאין להן שליטה עליה, גם אם הם מציגים מודלים של מי שהצליחו לגבור עליה. במרבית סיפורי הילדים בהם מוצגת תפיסה זו, בעיית ההשמנה הקשורה לחוסר שליטה ולזללנות כביטוי לפגם מוסרי ואישיותי.
– בסיפורים בהם מוצגים בנים, הרזון וההשמנה הם בשליטה מלאה שלהם, והבעיה המרכזית שלהם היא בעיה של רזון ולא של השמנה.
דנינו-יונה טוענת כי אין זה מקרי שפריבילגיית השליטה העצמית משויכת דווקא לדמויות גבריות. היא עולה בקנה אחד עם הסטראוטיפים המגדריים המשייכים לגברים רציונליות, תחרותיות, ביטחון עצמי, הערכה עצמית גבוהה, דבקות במטרה ואקטיביות, בעוד שלנשים הם משייכים חוסר ביטחון עצמי, הערכה עצמית נמוכה, חולשה וחוסר שליטה עצמית.
– ההתייחסות לשמנּות בספרי ילדים מבססת כבר בגיל הרך הבניה חברתית של תפיסת הגוף הממוגדר. נושא זה הוא חלק מהפוליטיקה של מידות הגוף, הקשורה קשר הדוק לשאלת יחסי הכוח בין המינים ולמבט הפטריארכלי על הגוף הנשי.
נדמה כי האלטרנטיבה הראויה היא להכיל את השוני במקום לנרמל אותו, וכי על מדיניות בריאות להתערב בתיקון ובהסדרת נזקים סובייקטיביים ולטפל רק בשמנים המבקשים טיפול וסובלים באופן אובייקטיבי משומן, וכמו כן, לייצר לפרט מרחב של מידע ואפשרויות טיפול.
.
למאמר המלא לחצו כאן
.
