פערי שכר בין נשים לגברים הם תופעה כלל עולמית המאפיינת גם את שוק העבודה בישראל. בשנת 2014 שכרן הממוצע של נשים עמד על 67% משכרם של גברים לחודש, ועל 84% משכרם של גברים לשעה.
אחת הטענות הנפוצות הנשמעות אל מול נתונים אלו היא שפערי השכר משקפים הבדלים במקצועות בהם 'בוחרים' לעסוק גברים ונשים.
ואכן, גורם מרכזי לפערי השכר הוא הבידול התעסוקתי; כלומר: המציאות לפיה נשים מתרכזות בעיסוקים נבדלים המתוגמלים פחות מהעיסוקים בהם מרוכזים הגברים. במקצועות נשיים, המוגדרים כמקצועות שבהם לפחות 60% מהמועסקים הן נשים, התגמול והמעמד המקצועי הנמוכים יותר מבוססים על הערכה שונה של "שווים" של מקצועות נשיים וגבריים למשק.
לדוגמא, מרביתנו נשקיע זמן רב יותר בבחירת מטפלת לילדנו או להורינו מאשר בבחירת שרברב, אך האחרון יקבל מאתנו תשלום גבוה יותר עבור עבודתו. תגמול זה אינו משקף את חשיבות העבודה עבורנו ועבור החברה בכלל או את רמת ההכשרה של המועסקים. מדובר בסולם הערכת עיסוקים שגובש בשוק עבודה גברי ובו עיסוקים בהם מרוכזות נשים: מקצועות הטיפול, חינוך ומזכירות – מתוגמלים פחות.
טיפול בבעיית פערי השכר בין נשים לגברים דורש קודם כל הכרה בבעיה. מצגת אינפוגרפיקה חדשה של מרכז אדוה מציגה נתונים על הבידול התעסוקתי בין גברים ונשים בשוק העבודה, עומדת על ההסברים לקיומו ועל הקשר בינו ובין פערי השכר המגדריים.
— להורדת המצגת: http://bit.ly/AdvaBidul —