ספרים ופרסומים

פרופ' נינה תורן | אי-שוויון מגדרי באקדמיה בישראל

"יש הטוענים שאי-שוויון מגדרי והפליה נגד נשים באקדמיה כבר אינם מהווים בעיה, הם “non issue". הרגשה זאת מתבססת על העובדה ששיעור הנשים בסגל האוניברסיטאות גדל בשנים האחרונות וכן גדל שיעור הסטודנטיות ואלה המסיימות תארים שונים ואפילו הגבוהים ביותר (תואר שלישי). האם הגידול המספרי משמעותו יותר שוויון -מגדרי וצמצום פערים בין עמדתן של נשים וגברים באקדמיה? האמת היא שהגידול המספרי מסתיר את המצב לאשורו. כאשר מסתכלים על גידול זה לאורך זמן – לאורך 15 – 20 שנה ואף יותר מגלים שהשינוי לטובה בעמדתן של נשים באקדמיה הינו איטי ולא מרשים."

לכבוד שנת הלימודים האקדמית תשע"ו, לכבוד לנו לפרסם את מאמרה של פרופ' נינה תורן: "אי שיוויון מגדרי באקדמיה בישראל".

נינה תורן, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית. כתבה מחקרים פורצי דרך ומאמרי יסוד בתחומים כמו: סמי-פרופסיות,  קליטת מדענים עולים, וכאמור – נשים באקדמיה. בין ספריה בעברית: נשים באקדמיה הישראלית, דימויים, מספרים, אפליה, תל אביב, 2005; אתניות, מגדר ומעמד באקדמיה, ירושלים 2008.

בפעילותה הציבורית למען קידום נשים בישראל, שימשה פרופ' נינה תורן יושבת ראש 'הוועדה ליישום ייצוג הולם של נשים בשירות המדינה', ויושבת ראש 'הפורום לקידום נשים באקדמיה'.

______________________________

יש הטוענים שאי-שוויון מגדרי והפליה נגד נשים באקדמיה כבר אינם מהווים בעיה, הם “  non issue". הרגשה זאת מתבססת על העובדה ששיעור הנשים בסגל האוניברסיטאות גדל בשנים האחרונות וכן גדל שיעור הסטודנטיות ואלה המסיימות תארים שונים ואפילו הגבוהים ביותר (תואר שלישי). האם הגידול המספרי משמעותו יותר שוויון -מגדרי וצמצום פערים בין עמדתן של נשים וגברים באקדמיה? האמת היא שהגידול המספרי מסתיר את המצב לאשורו. כאשר מסתכלים על גידול זה לאורך זמן – לאורך 15 – 20 שנה ואף יותר מגלים שהשינוי לטובה בעמדתן של נשים באקדמיה הינו איטי ולא מרשים.

המצב הזה של חוסר שינוי ממשי וההרגשה המלווה אותו שמשהו בכל זאת לא השתפר ואי-השוויון המגדרי באקדמיה לא הצטמצם במידה משמעותית באוניברסיטאות, מקורם בשני מאפיינים מבניים.

ראשית, המבנה ההיררכי של הדרגות האקדמיות (ממרצה ועד פרופסור) שבהן ממוקמות הנשים לא השתנה בהרבה. עדיין נכונה העובדה ששיעור הנשים הולך וקטן בצורה ניכרת עם העלייה בדרגה .

שנית, מבנה התפלגות הנשים ביו תחומי לימוד מקצועיים גם הוא לא השתנה בהרבה כלומר, עדיין שעור הנשים קטן בתחומי לימוד המתמטיקה, הפיזיקה והטכנולוגיה (STEM ), וגדול – בחינוך, מדעי הרוח ובמדעי החברה. באנגלית אפשר להגדיר את המשך המצב הקיים כ "More of the same ". הכמות גדלה אך המבנה  עדיין דומה.

מדוע יש אפלייה מגדרית כזאת באקדמיה – היא בעיה שחקרו וטיפלו בה רבות, ומצאו לה סיבות שונות כגון, סטריאוטיפים המתארים נשים כלא מתאימות לעשייה מדעית, שמירה על עמדות הכוח של הגברים, בעיית האיזון בין קריירה למשפחה וכו'. אבל פחות טיפלו בעובדה שהתבררה במשך הזמן, והיא – שההפליה המגדרית הזאת משתנה לאט ומעט, למרות שהיא הוכרה כבעיה חברתית כבר בסוף שנות ה-80 (ובחו"ל כבר בתחילת שנות ה-70), וועדות וגופים רבים עסקו בה והציעו תוכניות לשנותה.

א.

מבט לאורך תקופה של כעשר שנים (1992 -2013),  שלגביהן קיימים נתונים רשמיים של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), מראה ששיעור הנשים בסגל האקדמי גדל  מ-20% בשנת 1992 והגיע ל29%  בשנת 2013, במילים אחרות – במשך של יותר מעשר שנים  שיעור הנשים מתוך כלל הסגל גדל מחמישית לשליש.  האם זה הרבה או מעט תלוי בעיני המסתכל.  במספרים מוחלטים המשמעות  היא תוספת של כ-500 נשים במסלול לקביעות מדרגת מרצה ועד פרופסור מן המניין.

כפי שיצוין קודם, מה שלא השתנה בהרבה הוא המבנה הפירמידאלי של דרגותיהן של נשים ועדיין מתקיים ה"חוק" שככל שעולים בפירמידות הדרגות מספר הנשים קטן יותר. תופעה מעניינת נוספת, העלולה אף היא לטשטש את המצב לאשורו, היא העובדה שכמעט 50% מן הנשים בסגל הן בדרגת הכניסה של "מרצה".  משמעות הדבר שהאוניברסיטאות מגייסות בשנים האחרונות יותר נשים ויש הטוענים שדבר זה יביא בסופו של דבר, ליותר איזון מגדרי בסגל האוניברסיטאות. זאת ראייה מוטה ומטעה של המצב מפני שבדרגת הכניסה ההתחלתית של מרצה אין "קביעות" וחלק מן המרצות החדשות כיום  ינשרו ולא יביאו ליותר שוויון מגדרי אלא יפלטו מסיבות שונות. מבחינת האוניברסיטאות זהו כוח עבודה זול יחסית המאפשר "גמישות ניהולית" רבה.

 

ב.

בעיה שנייה, שאינה נלקחת תמיד בחשבון כאשר מדברים על שינוי לקראת שוויון מגדרי באקדמיה, היא התפלגות הנשים בין תחומי-מדע שונים. האם חל שינוי בפיזור הנשים בין תחומי לימוד שונים או שמא נשמר המבנה המפריד בין תחומים "נשיים" – חינוך, מדעי הרוח והחברה לבין תחומים "גבריים" –פיזיקה, מתמטיקה, הנדסה וטכנולוגיה   (STEM)     שהינם יותר יוקרתיים ויותר "עשירים" במענקי מחקר ואפשרויות התפתחות וקידום.

הנתונים מראים שנשים עדיין מהוות שעור גבוה בסגל האקדמי של חינוך ומדעי-הרוח ונמוכים בהנדסה מתמטיקה, ופיזיקה והנדסה.

בשנת תשע"ג (2013)  ההתפלגות הבינ-תחומית הייתה כך:

חינוך – 53% ;

מדעי –הרוח  –  38%

מדעי החברה – 37%

המדעים הביולוגיים –% 30

משפטים –% 27

הנדסה  – % 14

המדעים הפיזיקליים –13%

מתמטיקה ומדעי המחשב –11%

יש לציין ששיעור הנשים גבוה יחסית בלימודי הרפואה -35%  (ו-31% בחקלאות)

מעל לכל אלה מרחפת האידיאולוגיה של מצויינות  "merit "  כלומר, הטענה שהאקדמיה מתנהלת כ "מריטוקרטיה" וכל  גיוס, מינוי, קידום וכיבוד שהיא נותנת לחברי הסגל היא על בסיס של מצויינות במחקר והוראה בלבד; גורמים אחרים כמו מגדר, מוצא, מעמד וכו" אינם נלקחים בחשבון.

מצויינות בעבודה מדעית הינו מושג חמקמק שקשה להגדירו וע"כ גם קשה למדוד אותו . הוא ניתן לאינטרפטציות ומניפולציות שונות ויכול על כן  "להכשיר" כל החלטה. לדוגמא, לבחור, לקדם ולתגמל אנשי אקדמיה מפני שאינם מצויינים מספיק.  כך, מנציחה השיטה את אי-השוויון המגדרי היסודי על אף הכרה בבעיה – גורמיה ותוצאותיה – כמו גם ניסיונות רבים בתוך האקדמיה וגופים ממשלתיים לשנותה כפי שמתבטא בהצעות , דו"חות, מחקרים, וועדות בדיקה והצעות מדיניות משפרת.

מטרתה של כתבה זו אינה להציע  שיטות טיפול יותר אפקטיביות ועמוקות באי-השוויון המגדרי באקדמיה אלא רק להבהיר שגידול בשיעור הנשים והסטודנטיות אינו אומר שהפער המגדרי לרעת נשים מצביע על יותר שוויון בין המינים. מחקר באנגליה הראה בצורה ברורה שהעלייה בשיעור סטודנטיות במשך 20 שנה לא שינה את שיעור הנשים בסגל באוניברסיטאות ולא שיפר את מעמדן. כללית, הקשר בין שיעורי קבוצה מוחלשת בארגון כולו אינו קשור ישירות לייצוגם בדרגות הגבוהות. לדוגמה, מעל 60% מעובדי המדינה הן נשים אך רק מעטות מאיישות את דרגות הניהול הגבוהות.

אם לפני 20 שנה כתבתי שכדי לטפל בבעיה חברתית שלילית צריך קודם כל להכיר בקיומה הרי שהיום, אחת הבעיות הינה לא להגזים ולא לנופף בעובדת הגידול המספרי, כי הוא בלבד וכשלעצמו אינו מצביע ואינו משיג את המטרה של שוויון מגדרי.