100 שנה למלחמת העולם הראשונה (2014-1914)
שירת נשים במלחמה הגדולה
ג'סי פופ (1941-1868) מיי ודרברן קיינן (1973-1893)
תרגום, מבוא ועריכה: לי אדר מיטלמן, 2013
מתוך המבוא
ההתייחסות לשירת הנשים במלחמת העולם הראשונה עברה תהפוכות במאה שעברה. תוך כדי המלחמה ובעשור שאחרי זכתה לפרסום ולהערכה. החל משנות השלושים ועד תחילת שנות השמונים התעלמו ממנה כמעט לחלוטין ובאוספי השירה של מלחמה זו כמעט נפקד מקומה…
בהתייחסות המתעלמת משירת הנשים חל מפנה עם פרסומו של הספר "צלקות על לבבי" של קתרין ריילי בשנת 1981. ריילי פרסמה את האוסף הראשון והמקיף של שירת הנשים בתקופת המלחמה והציגה לעולם את פלאיה. מעט אחריה, ב-1988, פרסמה החוקרת נושין חאן את מחקרה המקיף בנושא. אז נפרץ הסכר, סקירות נכתבו ושירת הנשים החלה לקבל מקום ראוי באוספי השירה.
C. Reilly, Scars Upon My Heart, Women's Poetry and Verse of the First World War
N. Khan, Women's Poetry of the First World War
בחרתי להציג בספר זה, בתרגום לעברית, מבחר משירי שתיים מהכותבות הידועות החשובות של התקופה:
ג'סי פופ ומיי ודרברן קינן. שירתן מתייחסת למלחמת העולם הראשונה אך היא שונה בתכלית זו מזו…
ג'סי פופ (Jessie Pope), נולדה בעיר לסטר שבמרכז אנגליה ולמדה בבית הספר קולגייט בצפון לונדון. היא
כתבה ופרסמה בקביעות שירה ופרוזה הומוריסטית וסטירית… כתבה מספר ספרי ילדים ואף עסקה בעריכה.
חלק משיריה של מיי ורדרבן קיינן (May Wedderburn Cannan), מוקדש לתיאור שירותה בחזית המערב. קיינן, ילידת אוקספורד, הצטרפה ל'יחידת העזרה המתנדבת', VAD, כבר ב-1911, כלומר שלוש שנים לפני פרוץ המלחמה. היא הוכשרה כאחות וכאפסנאית. באפריל 1915 הוצבה ברואן שבצרפת, שם שימשה כאחות בתחנת העזרה הראשונה והציוד.
ג'סי פופ, גרביים
מסרגה כסופה במרץ מקשקשת,
מפרה שלוות האח המגינה.
יש לעצור כל מחשבה חונקת.
20 סִרגי; הורידי בפינה.
אמיץ היה; הייתי גם אני.
כשנפרד, רק פיו רעד קלות.
היה דומה, נלהב וחייכני.
כרכי החוט וצרי שתי לולאות.
הוא לא חוָוה תנאים קשים לשרוד.
האם די חם לו? או סובל מקור?
כל כך הרבה הוא יצטרך עכשיו ללמוד.
לסרוג 4; 3 לחזור אחור.
מוכרי העיתונים שוב ברחובות.
הקשב! אילו ניתן להשתיקם!
הלחץ רק גובר במחשבות.
לתפור קְצוות יחדו ולהדקם.
תוהה אם הוא נלחם עכשיו
ומה עשה, היכן ומה קרה;
לבטח יצטיין בין חבריו.
ימין ושמאל; שורה אחר שורה.
____________________
מיי ודרברן, לנערה
לכי בתשואות לאורך השׂדרות
לצעוק ולהניף דגלַיִך.
לכי לרקוד לאורך השדרות
בכל ששון מחלצותיך.
בקול תרועה הניפי דגל רם,
נשקי בחום כל עובר אורח שם,
רק תני לי את ליבי לשבור דומם,
כי הטובים מכּל אינם.
אמרו: "כשתיגמר המלחמה,
חלומותינו יתגשמו, כולם.
כשתיגמר המלחמה,
אחזור אליךְ, לעולם".
ונגמרה, ונגמרה,
לא יתגשמו עוד, לעולם.
לכי בתשואות לאורך השדרות,
בפאר בגדיך, לתצוגה.
לכי בשירה לאורך השדרות,
לכבוד היום, לחגיגה.
רק תני, בשם האֵל, לי בביתי
להיות, לבכות, לשבור ליבי דומם.
אשיש – באהבתי, גם במלאכתי,
אך הטובים מכּל אינם.
אמרו: "כשתיגמר המלחמה,
חלומותינו יתגשמו, כולם.
כשתיגמר המלחמה,
אחזור אליך, לעולם".
ונגמרה, ונגמרה,
לא יתגשמו עוד, לעולם.
