ראיון עם ענבל גנצר, מחזאית
כתבה את המחזה החברות של אלוהים, ועונה על שאלותינו
שאלה: המחזה החברות של אלוהים הוא יצירה משותפת, שלך כמחזאית יחד עם חברותיך השחקניות. איך התחלתן לעבוד כשותפות?
תשובה: אנחנו ארבע יוצרות שסיימנו בית ספר לבימוי והחלטנו להקים מעבדת תיאטרון . במשך שנתיים עבדנו וחקרנו צורות תיאטרוניות ותכנים שונים. תוך כדי העבודה עלו הרבה שיחות ונושאים של מגדר, תפקידים נשיים, תפקידים גבריים, איך אנחנו תופסות את עצמנו והאם ואיך אנחנו 'נלחמות' כדי להביע את עצמנו כנשים, ומה המחירים שלעיתים אנו נדרשות לשלם.
שאלה: למה תנ"כ?
תשובה: התחלנו לעסוק בדמויות תנ"כיות מאחר ודיברנו על התודעה הקולקטיבית הכי עמוקה ושורשית והיא התנ"ך. קראנו ספרות העוסקת בדמויות נשים תנ"כיות, ובעיקר מה שנגע בנו היתה ההבנה שהספר כתוב מנקודת מבט גברית, כאשר דמויות הגברים ממלאות את התפקידים הראשיים, והנשים למעשה 'משרתות' את הגבר בעניין של 'אשת איש', 'פילגש', 'אֵם' וכדומה.
שאלה: באילו נשים מן התנ"כ אתן עוסקות?
תשובה: הדמויות שבחרנו מילאו את שלושת התפקידים הללו: אשת איש (שרה אימנו), אֵם (או לפחות הציפייה החברתית שאישה תהייה אמא) – רות ונעמי, והמאהבת (פלגש בגבעה). החלטנו כי אנחנו רוצות לתת לנשים האלו קול משל עצמן, וזווית אחרת של סיפור. בדקנו מה קורה כאשר הנרטיב הופך להיות מנקודת מבטה של האישה: מה היא רוצה, ואיך התפקידים של אז מתקשרים לתפקידים של ימינו.
הסיפורים כתובים בלשון יומיומית ונשארים דבקים לטקסט התנ"כי, אך מציעים מדרש שונה המציג את הזווית של האישה. כך לדוגמה הופכות רות ונעמי לזוג נאהבות הצריכות להתפרנס בכוחות עצמן בתוך החברה השמרנית, כך פילגש בגבעה הופכת להיות לא סתם אישה ש'זנתה לבעלה', אלא אישה שברחה ממנו, כיוון שבעלה היה גבר מכה. עם זאת, כל האינטרפרטציות האלה מתבצעות תוך כדי ניסיון לשמור על הטקסט התנ"כי ה'עובדתי'.
שאלה: איך התחברה ההצגה?
תשובה: להצגה אין מספר כותבות, אך השיחות הרבות שניהלנו, הדיונים והטקסטים שקראנו – הזינו את הסיפורים החדשים שנוצרו. ואכן הקהל יוצא מסוקרן ורווי שאלות ,וזאת המטרה שאליה חתרנו.
שאלה: מה טיבו של הטקסט מן ההבט הפמיניסטי?
תשובה: לשאלתכן האם הטקסט הוא פמיניסטי ומה ה'אני מאמין' הפמיניסטי שלנו? אני לא יודעת כל כך איך לענות על זה. המושג 'פמיניזם' השתנה בשנים האחרונות על משמעויותיו השונות. מה שכן ברור לי הוא – שההצגה נכתבה מנקודת מבט נשית המנסה לתפוס את העולם, ומתוך מושגים כמו 'הגשמה עצמית' בזווית נשית, על כל הקשיים החברתיים של אז והיום.
כתיבה: ענבל גנצר
בימוי: יעל סלור
שחקניות: תמר רצאבי/איילת לויסון, יעל רוחקינד , רונית אפל
עיצוב תפאורה ותלבושות: דלית ענבר
עיצוב תאורה: גיא גלילי
מוסיקה: דנה אייזן
הפקה וליווי אומנותי: שחרית ירושלמי
________________________
מאמר זה התפרסם בקובץ: העבריות החדשות, נשים ביישוב ובציונות בראי המגדר,. עורכות: מרגלית שילה, רות קרק, גלית חזן-רוקם, ירושלים, 2001 , עמ' 382-368
