חביבה יהודאי (YOUליה), בספרה שורוק במתנה ליהוה האהוביוּ (2010),מקיימת שיח עם אלוהים על היעדר איזון מעמדות בין גבר ואישה, ומציעה תיאוריה להתארגנות של השפה העברית בעזרת שפה מגדרית חדשה. להלן שתי רשימות שלה. האחת: כיצד הגיעה לתיאוריה זו, והשניה: הצגת התיאוריה (תמצית)
הדרך שלי אל אלוהים, פמיניזם והשפה העברית
עשיתי דרך ארוכה על פני האדמה שכללה תחנות של תואר "בוגר" במדעי הטבע (כימיה) באוניברסיטה העברית, תואר "בוגר" בהנדסה כימית בטכניון, קריירה מוצלחת כמהנדסת תהליכים בתעשיית הרכיבים המיקרואלקטרוניים, עבודה מסווגת בתעשייה הביטחונית, ועבודה כמהנדסת בתחום שיווק טכנולוגיה מתקדמת לתעשייה הכימית הישראלית.
מכאן ואילך, בעקבות תפנית מיוחדת בחיי, שהובילה אותי בחזרה למקורות היהודיים, פטרתי את עצמי מלרכוש תארים נוספים ופניתי ללמוד מדעי הרוח, על מנת להשכיל ולהבין טוב יותר את חיי, את החיים בכלל, ואת העולם. זאת עשיתי במשך שנים רבות בפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה העברית בחוגים לפילוסופיה, לשון עברית, ספרות עברית, מקרא, מחשבת ישראל ושפות זרות.
עם לימודיי נתתי שיעורים בתנ"ך למבוגרים, על פי דרכי, כלומר ללא מפרשים כלל. בעת שהכנתי את השיעורים, צללתי עם התלמידים שלי עמוק לתוך הפסוקים, כשאנחנו שמים לב לכל מילה בודדת ומקומה בפסוק. כאן גיליתי אמירות לאו דווקא מפורסמות, וביניהן – שאלוהים (צורת רבים) "הם" זכר ונקבה.
בד בבד, בקורס מבוא לתורת ההיגיון בו למדתי בחוג לפילוסופיה, הופתעתי לגלות שניתן להוכיח אמיתוּת של משפט ללא צורך בנוסחאות מתמטיות. כמו כן נאמר שם כי אפלטון הוכיח שיש אלוהים ושאלוהים הוא אלוהי ישראל באמצעות היקשים (סילוגיזמים). כל זה ריתק אותי. ואכן, ההיקש המוצג במאמר להלן הוא הוכחה ניצחת, לכך שצלם אלוהים הוא זכר ונקבה; וההיקש הזה משרת אותי היטב באִיוּן הצורך להוכיח טענות שמקורן בחוויות אישיות (של אחרים ושלי).
ההבנה שאלוהים "הם" גם "אישה" יכולה להיות דרמטית מבחינה חברתית כלל-אנושית, כמוסבר בקיצור במאמר.
היא יכולה לחזק ביתר שאת את מעמדן של הנשים בכלל, ולהוביל לנצחונה של הנהגה נשית בעולם. אני משוכנעת, מעבר לכל ספק, כי בעת שהעולם יונהג על ידי נשים (לפחות לצדם של גברים), לא תהיינה עוד מלחמות. אמנם יש מקרים חריגים בהיסטוריה של המקרא ובהמשך – שנשים, בתוקף תפקידן, כמו ניהלו מלחמות. היו אלה היועצים שלהן (הגברים) שששו אלי קרב, והינחו אותן לכך, אם ביושבן על כס המלכות ואם בעומדן בראש ממשלה, שהרי הגברים הם הם בעלי ההבנה והידע בנושאי ביטחון. כך לגבי מרגרט טאצ'ר כראש ממשלת בריטניה במלחמת פוקלנד, וכך לגבי דבורה הנביאה שקיבלה הוראות מהאלוקים המקראי הגברי.
לפיכך אם הגברים הם היוזמה לסכסוכים, מלחמות ומעשי אלימות, ההזדהות המגדרית שלהם עם אלוהים (בדמות "גבר"), עלולה ממילא להעניק להם תחושת יתרון על האישה, ולהביאם להשתלטות עליה, ולא פעם גם באלימות. מאידך, אם כל הגברים (בתרבויות ובדתות השונות) יבינו שאלוהים הוא גם "נקבה", אני מאמינה כי עשויה להתקבל נסיגה מתחושת יתרון זו, כבוד הנשים יגדל, ומקומן בחברה יתקדם ככל האפשר. מכאן גם נובעת החשיבות של שפה עברית מגדרית חדשה שתתחשב במין הנשי בצורה מאוזנת, ואשר ניתן יהיה לתרגמה לכל השפות, על פי חיוּץ (אקסטרפולציה).
אלוהים – זכר ונקבה,
ושפה חדשה המבטאת אמת זאת
השימוש בלשון זכר ביחס לאלוהים מבטא אמת חלקית מאוד, כלומר חצי אמת ולכן הוא מוטעה. מוצע כאן תיקון הטעות על ידי חידוש של שפה מגדרית, קלה וזורמת, שהיא נקבית – זכרית, ובלשון אחרת – נייטרלית.
השימוש בשפה, שמתייחסת גם לממד ה'נשי' של אלוהים, מתחייב מהצורך לומר את האמת כולה, וגם מהצורך לקדם תיקון הבדלי מעמד בין נשים וגברים בעולם, ובראש ובראשונה – ברמת הנהגתו.
א. אלוהים – זכר ונקבה
בספר בראשית נאמר:
פרק א' 26:"ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו…"
פרק א' 27:"ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אֹתו, זכר ונקבה ברא אֹּתם"
פרק ה' 1:"זה ספר תולדֹת אדם, ביום ברֹא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אֹתו. זכר ונקבה בראם, ויברך אֹתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם."
מתוך הפסוקים הללו עולה היקש קלאסי במלוא תקפותו:
הנחה 1: הפסוקים הם אמת
טענה 1: אדם הוא זכר ונקבה
טענה 2: אדם הוא בצלם אלוהים
מסקנה 1: צלם אלוהים הוא זכר ונקבה
מסקנה 2: שימוש בלשון זכר ביחס לאלוהים מבטא אמת חלקית
ניתן להציב היקש נוסף על אף שאין בו צורך לאור ההוכחה הנ"ל:
הנחה 1: אלוהים במהותו הוא כוח
טענה 1: העולם הנראה הוא התגשמות של הכוח הזה
טענה 2: העולם הנראה הוא נקבי-זכרי (זכרי- נקבי)
מסקנה 1: הכוח האלוהי הוא נקבי – זכרי (זכרי – נקבי)
מסקנה 2: שימוש בלשון זכר ביחס לאלוהים מבטא אמת חלקית
אפשר לטעון בצדק שהכוח הזכרי הוא כוח פועל (וגם הורס) והכוח הנשי הוא כוח יוצר.
(מסתבר שאמירה זו נאמרת בתורת הסוד).
מהמסקנות המתחייבות הנ"ל עולות, כמובן, השאלות – מדוע במקרא ננקטת לשון זכרית ביחס לאלוהים ומדוע ההתגלויות האלוהיות במקרא הוא בדמויות זכריות.
התשובות שעולות על הדעת לשאלות אלה, מעבר לכך שכותב/י התנ"ך היה/ו גבר/ים (מה שעלול להשפיע על נוסחים לשוניים – בנוסף להשפעה על התוכן) הן:
א.שבני אדם באותן תקופות קדומות תפסו את אלוהים כזכר, ולכן הוא/הם (אלוהים – לשון רבים) נאלץ להתגלות בדמות זכרית כדי שיבינו שזה הוא/היא.
ב. שזו הייתה בחירה אלוהית לחשוף את הממד הזכרי בלבד. (כיום יש המוני עדויות בעולם כולו על התגלויות "נשיות"/אימהיות של אלוהים/האור האלוהי.)
אם כן:
הנחה: ברצוננו לבטא את האמת כולה
מסקנה: עלינו להשתמש בשפה נקבית – זכרית במקום בשפה זכרית
ב. השפה המגדרית החדשה
השפה מבוססת על שני כללים פשוטים עיקריים:
1. צורת הנקבה (פועל או שם) + שורוק (של הוּא)
2. בהופיע אם קריאה בסוף צורת הנקבה היא מוחלפת ביו"ד
דוגמאות:
אֵלָיוּ אלוהַיוּ
אַתּוּ בּוֹרֵאתוּ אַתּוּ קְדוֹשָיוּ
אני עֲשֹיתִיוּ עושָיוּ אֶעֱשֶֹיוּ
הִיאוּ אָמְרָיוּ אוֹמֶרֶתוּ תֹּאמַרוּ
"ותִקַחוּ ה' אלהים את האדם וַתֵנִיחֵיוּהוּ בגן עדן לעבדה ולשמרה."
"וַתִבֵנוּ ה' אלהים את הצלע אשר לָקְחָיוּ מן האדם לאשה וַתֵבִיאֵהָיוּ אל האדם."
(השורוק לפני כינוי מושא)
עבדִיוּ עבדָיוּ
מלכִּיוּ מלכָּיוּ
אמָתִיוּ אמָתָיוּ
מלכָּתִיוּ מלכָּתָיוּ
(השורוק אחרי כינוי קניין)
ניתן להשתמש בשפה גם ביחס לבני אדם:
קִרְאִיוּ את ההוראות וַעֲנִיוּ על חמש שאלות.
כל הרוֹצָיוּ להשתתף במירוץ עָלֶיהָיוּ להירשם היום.
כל הפתגמים של חז"ל ופתגמים בכלל נאמרים בלשון זכר וזה בעצם לא הוגן. לכן:
כל המבינָיוּ תַּבִינוּ
אֵיזוֹהִיוּ עֲשִירָיו הַשְֹּמֵחָיוּ בחלקָיוּ
לסיכום:
חשיבות השימוש בשפה ב:
1. אמירת אמת
2.שיקול חברתי כלל אנושי
הזדהות מגדרית של גבר בשר ודם עם אלוהים עלולה ליצור אצלו תחושת יתרון על המין הנשי. על כן, היוודעות לאלוהים נשי באמצעות השימוש בשפה יש בו כדי ליצור איזון. איזון שיקדם הגברת השלטון הנשי בעולם ומיעוט מלחמות, למשל.
3. ביטול סרבול בשפה הקיימת.
ביטול הצורך לציין גם צורה נקבית וגם צורה זכרית כאשר הפנייה היא כללית לשני המינים.
דיון מורחב בנושא, ראו ספרי: שורוק במתנה ליהוה האהוביוּ, YOUליה, בהפקת מוסד ביאליק,
ירושלים, 2010.
התנ"ך הוא ביסודו ספר גברי שנכתב מנקודת מבט גברית. כתוצאה מכך גם השפה שבה הוא משתמש היא גברית אבל מעניין לראות איך לפעמים השפה, פשוטו כמשמעו, "קמה על יוצרה". פוסט מעניין