אירועים וכנסים

חג שחרור האישה

ד"ר יעל לוין
מרד חנוכה, לפי אחד המקורות, התחיל בגלל שאישה אחת, ממשפחת מתתיהו, החליטה להיאבק בניצול נשים. הניצול שלא נגמר.

ד"ר יעל לוין

מרד חנוכה, לפי אחד המקורות, התחיל בגלל שאישה אחת, ממשפחת מתתיהו,

החליטה להיאבק בניצול נשים. הניצול שלא נגמר.

בימי החנוכה נוהגים לומר את תפילת "על הנסים", המעלה את תמצית המאורעות שהובילו לניצחון המכבים. תפילה זו מציינת שבימי מתתיהו בן יוחנן, כהן גדול לבית חשמונאי, ובניו, עמדה מלכות יוון על עם ישראל להשכיח מהם את התורה. ברחמיו הרבים עמד להם הקב"ה בעת צרתם, ועשה תשועה גדולה לעמו. הדמויות הפועלות בתפילה זו הן על טוהרת המין הגברי, ואין זכר למעורבות נשית.
ואולם במקורות אחרים אנו שומעים על עוז רוחן של נשים. אחת הנשים הללו היא חנה בת מתתיהו, ובהתאם למסופר באחת מגרסאות "מדרש חנוכה", היוזמה למרידה היתה פרי רעיונה, על רקע חילול כבוד בנות ישראל.
אחת הגזרות שהיוונים גזרו היתה "חוק הלילה הראשון". דהיינו, שכל אישה הנישאת צריכה להיבעל תחילה להגמון המקומי. במהלך שלוש שנים ושמונה חודשים הצליחו להימלט מהגזרה, מתוך שנמנעו מלהינשא. כתוצאה מכך נותרו בנות ישראל ברווקותן. ואולם, בהגיע תורהּ של חנה להינשא, אירסהּ אביה לאלעזר בן חשמונאי. בת גדולים זו מיאנה להשלים עם האונס הידוע מראש שהיה צפוי לה. במהלך סעודת הנישואים קמה, ובאקט הפגנתי קרעה מעליה את בגדיה לנגד עיניהם המשתוממות של הקרואים, כשהיא נותרת במערומיה. חמשת אחיה כבשו את פניהם בקרקע מחמת הבושה, וביקשו תחילה להורגה.
או-אז פתחה בנאום, שבו הוכיחה אותם על אדישותם ואוזלת ידם. היא גייסה לעזרתה את התקדים המקראי של דינה בת יעקב, שנאנסה בידי שכם בן חמור, ואחיה שמעון ולוי תבעו את עלבונה. חנה האיצה באחיה ובחבריהם לשים את מבטחם ביושב במרומים, והוסיפה לשאת תפילה בעלת אופי מחאתי באומרה: "אם לא תחוס עלינו, חוס על קדושת שמך הגדול". בעקבות מעשה זה טיכסו אחיה עצה ותחבולה, והחליטו להביא את אחותם לפני המלך, בטענה שלפי כבודה מבקשת היא להיבעל לו דווקא. הם נכנסו והרגוהו, ונעשתה תשועה גדולה לישראל.
בקטע ייחודי המובא בחיבור הקבלי "פרי עץ חיים" לר' חיים ויטאל (1542-1620), תלמידו המובהק של האר"י, הוא זוקף את הגאולות השונות לדמויות נשים: את גאולת מצרים הוא משייך לבתיה בת פרעה; את הניצחון במלחמת סיסרא לדבורה וליעל; את נס פורים לאסתר; ואת גאולת יוון לבת מתתיהו. גישתו מעמידה חלופה לביאור הקלאסי המובא בפירוש הרשב"ם (1080-1160) לתלמוד הבבלי, לפי הבנת בעלי התוספות, שגאולת מצרים היתה בשכר הנשים הצדקניות שבדור, נס פורים בזכות אסתר, וגאולת חנוכה בזכותה של יהודית.

למרות שהמאורע בבת מתתיהו הוא מעשה מן העבר הרחוק, אין הוא נטול זיקה ונעדר משמעות לזמננו. בצורה מרחיבה יותר אפשר לראות בדמות נשית זו אב-טיפוס ונציגת כל הנשים כולן לאורך הדורות שהעזו, מחו והתקוממו נגד ניצול גופן בידי גברים. לפיכך, זהו סיפור שמחובתנו להוסיף ולעיין בו גם בימינו, כולנו כאחד. יותר מתמיד וביתר שאת, שומה עלינו להפוך בו ולהפוך בו; בעידן של הטרדות מיניות, אונס, זנות וסחר בנשים – לא פג טעמו ולא נס לחו, וקולו האקטואלי עודו מהדהד ומהלך בינותינו.

(*) מתוך: מעריב, המגזין, דעות, יום רביעי, כ"ה בכסליו תשס"ח, 5 בדצמבר 2007, עמ' 6