ספרים ופרסומים

ועידת ישראל לחינוך. היכן הנשים?

רני חזון וייס

אני מבקשת לומר בקול רם וברור – אנחנו לא האלטרנטיבה, אנחנו הדבר. מי שלא מזמין אותנו כדוברות וכפעילות בכנס העוסק בפעילות חיינו, לא יקבל ממני את דמי הכניסה ולא יראה אותי באירוע.

רני חזון וייס

בפעם הראשונה שהמרצה שלי ל "יוון העתיקה" דיברה אלינו – קהל הלומדות והלומדים בקורס שלה – בלשון נקבה, חשבתי שהיא פשוט התבלבלה. בפעם השנייה, זזתי באי נוחות בכיסא וניסיתי להבין מהו התרגיל שהיא מבקשת מאתנו, בפעם השלישית הבנתי שהפניה בדרך זו נעשית לגמרי במודע. הקורס אומנם עסק ביוון העתיקה, אולם אני למדתי שיעור גדול בחינוך. למדתי שהתרגלתי לפניה בלשון זכר. למדתי שגם אני נוכחת בכיתה ושגם אלי צריך לפנות. למדתי שכל זה יכול וצריך להשתנות.

היום, זו השנה הרביעית שלי כמורה ומחנכת בבית ספר, איני יכולה אחרת, אלו הם חיי. התלמידות והתלמידים שמכירים אותי זה מכבר, התרגלו ואם במקרה לא ציינתי את שני המינים בעל פה או בכתב, אקבל הערה ואדרש לתקן. התלמידות/ים החדשות/ים שלי פוערים עיניים לתקופה, יש את מי שפותחים גם את הפה, כמעט בזעזוע אבל עד שיגיעו לסוף כיתה י"ב, הם כבר לא יוכלו אחרת. עניין של תודעה. אני מקווה.

זכר ונקבה ברא אותם. האם כל העניין הוא בסלש אחד שבין מם סופית לנון סופית? האם כל העניין הוא והיא? ומה בין ועידת ישראל לחינוך, ארגון המורים ושיעורי היסטוריה, ספרות או תרבות ישראל אותם אני מלמדת?

את ההזמנה לוועידת ישראל לחינוך 2012 שתתקיים ביום ראשון י"א בכסלו, 25.11.2012 קיבלתי לפחות שלוש פעמים על ידי "ארגון המורים" בו אני חברה. אם קיבלתי את ההזמנה במייל לפחות שלוש פעמים, כנראה שלמשהו מהמארגנים מאוד חשוב שאקבל אותה. הסטייה שלי עם קבלת הזמנה מהסוג הזה היא מניית כמות הנשים לצד כמות הגברים העתידות להשתתף כדוברות בכנס. השלב השני הוא מניית נשות החינוך העתידות לדבר והשלב השלישי הוא חיפוש אחר המורות. נראה לי די טבעי שאם הכנס עוסק בחינוך בישראל יהיו בו נציגות של מי שנמצאות בשדה החינוכי מידי יום ביומו. אז נראה לי… מופתעת איך כל פעם מחדש אני מתאמצת למצאן. מתרגשת מכל שם או שניים. הגדילו המארגנים ובכנס העתיד להתקיים – יהיו ארבע! אולי עכשיו נהיה כבר בשקט?!

אז מה נשתנה הכנס הזה מכל הכנסים? כנראה שלא הרבה. רק לפני חודשיים הייתה מחאה גדולה על מועצת החינוך של ישראל שהתכנסה בחיפה. המחאה הייתה על העובדה כי המועצה – אשר התיימרה לקרוא לעצמה "מועצת החינוך של ישראל", לא כללה מורות ומורים, בטח שלא תלמידות ותלמידים. מעבר לעובדה שנדמה כי לא באמת רוצים שמורות ומורים יגיעו לכנס העתידי, (אחרת לא היו מקיימים אותו בשעות הוראה), בשיעור הכי חשוב בעיני, מארגני הכנס כנראה לא היו. אחרת אין לי איך להסביר איך שוב תכנית הכנס, אשר עיקר עיסוקו בחינוך, מורכבת שוב מחבורה של אנשי תקשורת, אנשי עסקים, פוליטיקאים, 17 במספר. שופטת, חברת כנסת, מנכ"לית משרד החינוך ומורה אחת לרפואה – בסך הכול 4 במספר. אומנם שינוי מבורך מהנוסח כפי שהופיע בהזמנה המקורית בו הופיעה השופטת דליה דורנר כאישה היחידה העתידה להשתתף בכנס ואילו התקווה בנציגוּת המורים והתלמידים התנפצה בהיותם נטולי שמות פרטיים. אז נעשה שינוי ואישרו הגעתן גם חברת הכנסת עינת וילף, מנכ"לית משרד החינוך ומורה נוספת, אולם בואו לא נתבלבל, רק שתיים מהן ייקחו חלק פעיל בפאנל.על ייצוג לנשים מזרחיות ונשים ערביות – אין מה לדבר.

במקרה הזה, כמו בכנס הקודם, תירוצים לא יתקבלו – מדובר כאן בעניין של תודעה וחשיבה והגיע הזמן להתעורר. מערכת החינוך, המונה רוב של נשים, שכחה שוב לספור אותנו. כך גם ארגון המורים המייצג רוב של מורות ועדין קורא לעצמו ארגון של מורים. השינוי, בעניין כל כך טבעי, הוא אפשרי ונצרך – אם רק רוצות/ים ועושות/ים את המאמץ.

ההזמנה הראשונה:

ההזמנה המתוקנת:

:

אחת ההצעות שעלו אז בקרב מורות ומורים פעילות/ים בהתייחס ל "מועצת החינוך של ישראל" היא לקיים כנס אלטרנטיבי. התנגדתי אז ואני מתנגדת גם היום. אני מבקשת לומר בקול רם וברור – אנחנו לא האלטרנטיבה, אנחנו הדבר. מי שלא מזמין אותנו כדוברות וכפעילות בכנס העוסק בפעילות חיינו, לא יקבל ממני את דמי הכניסה ולא יראה אותי באירוע. כאישה ומורה, עוד לא אבדה תקוותי ואמשיך לפעול בקרב תלמידי ותלמידותי, בין אנשי ונשות הצוות, בין חברי וחברותי ובין בני ובנות משפחתי, עד שלא אתפס עוד בשגעוני, כי זה חלק בלתי נפרד מהמעשה החינוכי.

תודעה כבר אמרתי?

רני חזון וייס היא מורה ומחנכת בתיכון גבעת גונן בירושלים, פמיניסטית ופעילה חברתית.

תגובה אחת