סיגל אופנהיים שחר | על ההעצמה – האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר

מתוך נאום בהייד פארק בנמל ת"א 22.3.2012

בתור מי שמנהלת מרכז השתלמויות הכשרות סדנאות והרצאות, אני מזמינה אותנו להתבונן רגע על השדה הפמיניסטי- נשי, שכולנו נותנות ונושאות בו. זאת כדי שנצמצם ביחד סכנות אפשריות של תהליך דומיננטי שמבקש ל'העצים' נשים.

כולנו- נשים מלאות כוונות טובות רוצות להעצים נשים, נערות, אימהות- נשים שחוות תסכול, שרוצות לפרוץ את תקרת הזכוכית, להימלט מן המבוך, להיות עובדות, עצמאיות, מנהיגות, דירקטוריוניות וכן הלאה. ועל כן נעתרות לתוכניות שקוראות לנו לגלות את האישה שבנו; את האור; את הכוח; ואת העובדה שאישי הוא פוליטי.

וזה יופי!

אבל, מתוך ידע נצבר, די ברור שתהליכים אלה (לעיתים, או לא לרוב) לא רק שלא משיגים את המטרה, אלא אף עושים את ההיפך. כלומר עלולים להותיר אישה ונערה בדרך כלל עוד יותר חשופה, מבוישת, מתוסכלת, וחווה אשמה על שלא השכילה להתעצם ולהפוך את עצמה למה ששאפה להיות- מנהיגה, עצמאית, מתפרנסת, אישה משוחררת וכן הלאה.

וזאת למה?

כי אולי חלקנו חסרות את הידע הרלוונטי שמחייב אחריות גדולה, כאשר אנו באות להתערב בחיי אנשים. ידע שמכיר בהקשר חברתי, מעודד עבודה משותפת, ועידוד היתמכות ועזרה- במקום התמקדות בשיח של קידום עצמי. ההתערבות צריכה לעזור לנשים להתרחק מהמובן מאליו, השגור והיומיומי שהן מכירות בעזרת חשיבה ביקורתית. ולא פחות חשוב- יש להגדיר זאת כתהליך התערבות אשר מאפשר התבוננות מתמדת על אינטראקציות ולא על תכנים שיש להעביר, ולכן רואה צרכים, מובחנות ושונות, בנקודת הפתיחה ובתהליך עצמו.

להלן חמישה מדדים שאולי יעזרו לכולנו לזקק את המוץ מן התבן-

הגידו לא למילה העצמה וחפשו מסר צנוע יותר. סמכו על מי שמדברת קצר ממוקד, ובעיקר צנוע. (ואומרת את זה מי שכל בוקר נלחמת עם עצמה בצורך לייצר 'מחוות גדולות')
בחנו את ידיעותינו- כדי לראות אם אנו מודעת לצורך לייצר מובחנות, בעיקר בתוך תהליך- כדי שלא נימצא את בחיפוש אחר המאחד והמשותף שלנו כנשים נמצא את עצמנו שוב כולאות את כולן בתוך זהות מאחידה? בחנו אם אנו מודעות גם בתיאוריה וגם בפרקטיקה לכך שמגדר היא רק קטגוריה אחת שמשנה את משמעותה בתוך שלל מיקומי שוליים שיש לקחת בחשבון- כמו מעמד, מוצא, לאום, אתניות, וגזע, מעמד אזרחי מיניות וגיל. (תקף גם לנערות שלא כולן- פגיעות וחסרות קול, ובודאי שלא מבטאות את זה באותו אופן).
בדקו מי כתב\ה את התוכנית. האם ההנחיה מחויבת לתכנים, או שיכולה להיות קשובה לאינטראקציות העולות בתהליך. כלומר האם מדובר בתהליך התערבות גמיש, ולא בתוכנית מחויבת מציאות.
חפשו ידע סוציו-פוליטי! דווקא פרספקטיבה ביקורתית מתמדת של מבנים ותהליכים חברתיים, נמצאת מקדמת תהליכים אישיים, ויכולה לשחרר מכוחה של אשמה חברתית.
'היחד' שצריך להיווצר אמור להיות מבוסס על היכרות עמוקה של ההבדל. הוא יכול לקדם כאשר אינו תלוי בזיקות חיצוניות, אלא מושתת על הבנה עמוקה לטבעם של 'יחסי כוח' מסוגים שונים ובהקשרים שונים.