אדריאן ריץ' 1929-2012
ביום שלישי ה-27 במרץ 2012 הלכה לעולמה אדריאן ריץ'. ריץ', מהתיאורטיקניות הפמיניסטיות המובילות משנות ה-60 וה-70, ומחלוצות התנועה הלסבית-הפמיניסטית, היתה ילידת בלטימור, מרילנד, ואישה רבת אשכולות גם מבחינה יצירתית. החלה כפסנתרנית מחוננת ומלחינה שוויתרה על קריירה למען המשפחה, עם זאת המשיכה בכתיבת שירה נועזת וחתרנית שזכתה לתשומת לב ופרסים כבר מספר שירה הראשון (פרס אוניברסיטת ייל עבור ספרה עולם משתנה, 1950). פרסמה תשעה עשר ספרי שירה. בפואמה האוטוביוגרפית שלה "מקורות" (1983), היא מתארת את שנות התבגרותה בבית תובעני עם מתח קונפליקטואלי בין-דתי בין אב יהודי לבין אם דרומית, פרוטסטנטיות:
"במשך מלחמת העולם השנייה
אמרתי לעצמי כי יש לי גורל מיוחד:
לא ייתכן שלא היתה סיבה
לא חייתי בבית מופצץ
או במרתף מסתתרת עם עכברים
בוודאי היתה סיבה
גדלתי בטוחה, אמריקנית
עם סוכר מוקצב בצלוחית מיסון
שסועה בשורשה, נוצרייה חילונית לבנת עור
לא גויה ולא יהודייה
במשך השתיקה הכבירה
של השואה
לא היה לי מושג מה נחשך ממני…" (מתוך דם הוא רעל קדוש).
שיר אחר, מורה על עמדתה העקרונית האומרת: שכל כתיבה, ולו גם ספרותית, אמורה להיות מעורבת ואיכפתית, וראו: השיר "זמן צפון אמריקני":
"כל דבר שאנחנו כותבים
ישמש נגדנו
או נגד מי שאנחנו אוהבים.
אלה התנאים,
אם תאבה ואם תמאן.
לשירה מעולם לא היה סיכוי
להתייצב מחוץ להיסטוריה…"
בין כתביה הספר שילווה אותנו תמיד הוא ילוד אישה (עם עובד,תרגום: כרמית גיא, 1976).
[…] אדריאן ריץ' (האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר) […]