מכתב ברכה מיפה ברלוביץ לעורכות מגדר
ליוכי שלח ואורלי צרפתי שלום,
אתן לא מתארות לעצמכן איזה חלל ענק אתן ממלאות ביוזמה הברוכה שלכן, לכתב העת מגדר, כשהכל מתקבל עכשיו כה פשוט, טבעי ומובן מאליו.
ובכן, קצת היסטוריה:
האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטים וחקר המגדר, נוסדה ב-1998, אבל כבר מעצם תחילת פעילותה דובר על כתב עת פמיניסטי אקדמי. אני הצטרפתי להנהלת האגודה ב-2000, ומאז אני זוכרת כיצד בכל ישיבה, חזרנו ודנו בענייני כתב העת. בינתיים פרסמנו עלון שפרופ' דפנה למיש וד"ר שרון הלוי ערכו אותו (2001-1999), ואחר כך קיבלתי אני על עצמי פרסום זה, שגדל לרבעון מקיף יותר (2004-2001). קראנו לו ח"מ בארץ, ראשי תיבות של חקר מגדר בארץ, ויחד עם יעל רוזין ערכנו והוצאנו לאור כשמונה רבעונים, חלקם כפולים.
בשנים אלה ניסינו כל הזמן לגייס כספים להוצאת כתב עת של ממש. הצענו סקיצות שונות, עד שהסכמנו לתכנית מגובשת שהחליטה על מבנה של שני חלקים: חלק עיוני אקדמי, וחלק פופולרי יותר של רשימות מן השטח. דיברנו כמובן גם על המצאתה של עברית פמיניסטית ועל מילון פמיניסטי.
לצערנו, לא קיבלנו כל סיוע כספי מהקרנות שפנינו אליהן. אמנם בכל וועדה של קרן כזאת,השתתפו מרצות וחוקרות ללימודי מגדר, אבל התשובה שלהן היתה חד משמעית: מוטב לשלוח מאמרים עיוניים לכתבי עת שפיטים בחוץ לארץ, ולקבל קרדיט, מאשר לפרסם בכתב עת אקדמי בארץ.
מרצות-חברות אלה שלנו, לא האמינו שהוועדות האקדמיות לקידום חברות וחברי הסגל בנושאי מגדר, יעריכו את המחקרים שיראו אור בכתב העת שלנו, כשפיטים, ובכך אילצו את כולנו לכתוב את המאמרים שלנו בשפות לועזיות, ולשלוח אותם לפרסום בחוץ.פרופ' דפנה יזרעאלי הציעה לי לערוך כתב עת דיגיטלי. זה היה ב-2003, אבל כתב עת דיגיטלי נחשב אז, לעוד יותר נמוך ולא רציני מאשר כתב עת מודפס.
עם זאת, כל השנים לא הפסקנו לחלום, ולא ירדנו מהכמיהה הבלתי מושגת הזאת לכתב עת משלנו – והנה אתן באות ומגשימות אותנו, עם אותה חשיבה פמיניסטית פורה ועם אותו להט של נחישות וכמיהה. השמחה היא של כולנו, ואני מברכת אתכן בהצלחת כתב העת מגדר, ובקידום המחקר הפמיניסטי-המגדרי שלנו בעברית חיה ובועטת. אנחנו ברשותכן נסייע לכן בכל דרך.
שלכן,
יפה ברלוביץ
ליפה – ולכל הקוראות, החוקרות, הלומדות, ואלו שמגדר אצלן הוא לא רק עניין אקדמי
העיסוק בפמיניזם ומגדר הוא אכן לא רק עניין לאקדמיה. לפעמים נדמה, שאנו שוכחות זאת. קרדיט אקדמי זה דבר שאין להמעיט בחשיבותו, אבל הוא בכל זאת שני בחשיבותו לעניין עצמו. והעניין עצמו הוא השינוי, זה שיכול להתרחש רק עם העלאת המודעות לפמיניזם והעיסוק המתמיד בו, המתרחש בכל תחומי החיים, החל משטיפת הכלים (המטאפורית והממשית) וכלה במחקר ובכתיבת מאמר.
העברית, כמובן, היא עניין כשלעצמו. ומה נעשה שדווקא שפתנו, האהובה עלינו כל כך, היא ממוגדרת וממגדרת כל כך? האם נוותר לה ועליה – בשם הקרדיט האקדמי או משום שהיא מאלצת אותנו לשבור שיניים כדי להתקרב, ולו במעט, לשוויון גם בתוכה? ודאי שלא. הכתיבה האקדמית על מגדר, דווקא בשפה העברית, היא מעשה חתרני כשלעצמו, סודק הגמוניות ומצביע על מה שהודר והוסר ונדחק – מציף אותו ומכריח את הקוראות והקוראים להכיר בו.
ההיסטוריה של הפמיניזם כולו, אותו His-story מפורסם, שאנחנו עמלות לספר אותו מחדש ולקרוא בו מחדש כ- Her-story – איננה אלא סיפור של כישלונות והצלחות וחוזר חלילה. והמאבק תמיד מתחיל בכסף (שלא נחדל להזכיר שהוא גם הייצוג מאבקים על כוח והגמוניה), אבל אין לתת לו להסתיים בו. אפשר להמיר אותו, לפחות בחלקו, בלהט, בעבודה קשה ובמסירות לעניין עצמו.
וכן, גם אנחנו עדיין מחפשות מימון לכתב העת. ואם לא יגיע ולא יימצא, נמצא את אלו שיסכימו לעשות זאת בלהט ובמסירות ובעבודה קשה שאינה מתוגמלת. יצרנו כבר קשר עם מעצבת מוכשרת, המוכנה להתמסר לעניין למרות שלא בטוח שהיא יכולה להרשות זאת לעצמה, אבל היא גם לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על כך.
זהו בדיוק הזמן הנכון להשתחרר מכבלי הדפוס, שהם כבלי ההגמוניה והממון: כל חיפוש ראשוני בגוגל העולמי יניב עשרות כותרים של כתבי עת אלקטרוניים/דיגיטליים, המחליפים במהירות את כתבי העת המודפסים מבלי שייפלו כמלוא הנימה באיכותם – אלא להיפך, ישפרו את הקיים ויפיצו אותו וישחררו אותו מכבלי השפה והמקום והזמן. השיפוט האקדמי איננו ערך לעצמו – הוא רק כלי סינון חשוב והכרחי כדי לבור את המוץ מהתבן ולהביא את הידע אל הקוראת אחרי שמוין וסונן ונבדקה מהימנותו. ואת זה אפשר לעשות, ובקלות יחסית, גם בכתב עת דיגיטלי. האם יש זמן טוב יותר ודרך נכונה יותר להפיץ את הידע הפמיניסטי והמגדרי?
יפה יקרה. המילים החמות שלך חשובות מאוד, ולא רק לנו, כעורכות כתב העת החדש. הן חשובות לכל אלו העושות מלאכה דומה לשלנו, אלו החוקרות ואלו הלומדות ("לימודי מגדר? מה יצא לך מזה? עם מגדר לא הולכים למכולת!" ואנחנו טוענות: דווקא כן.) ואלו שרוצות לדעת עוד על עצמן ועל העולם. 'סולידריות' כבר אמרנו?
יוכי שלח ואורלי צרפתי, migdar.journal@gmail.com