ספרים ופרסומים

מי היא האישה הראוייה לפרס "אמונה" -שתי תגובות

 

 

אשת השנה? רק עם משפחהחנה פנחסי 

גבירותי ורבותי, לקראת 'יום האשה הבינלאומי' שוב הכריזה תנועת 'אמונה' על הענקת פרס ל'אשת השנה' על תרומה משמעותית לחברה. איזה יופי, צריך לחזק נשים, לא?! אלא שזה לא כל כך פשוט, יש תנאים מוקדמים. שימו לב, על מנת להיות מועמדת לקבלת הפרס עליך להיות "בעלת משפחה".

אני מפשפשת בזיכרוני, האם יש איזה שהוא פרס בעולם היהודי, ובעולם בכלל המוענק לגברים ומונע ממי שאין לו בת זוג או ילדים להגיש מועמדות? (פרס א.מ.ת.? פרס אביחי? פרס נובל?) אני לא נזכרת משום שפרסים אחרים אינם קושרים בין פעילות ציבורית למעמד אישי. לנשות 'אמונה' לעומת זאת, ברור שעֶרכָּה של פעילות ציבורית של נשים תלויה – לפני הכל – בבעל וילדים. למה? איך, לעזאזל, זה קשור?

נשות 'אמונה' כנראה חושבות ש"זה לא חכמה" שאשה תפעל בעולם בלי משפחה, על זה לא מגיע פרס, זה בקטנה. ה'גליק' האמיתי הוא הלהטוט הנשי, בין פעילות ציבורית לטיפול מסורתי בילדים. ובכן נשות אמונה יקרות, להיות אשה מתקנת עולם הוא עניין ראוי כשלעצמו, מאתגר וקשה עד מאד. אני חושבת על נשים דתיות שהן חלק מעולמי הדתי, הרוחני והערכי, נשים שתקנו עולם ולוּ היו עימנו כאן היום, לא הייתי יכולה אפילו להציע אותן כמועמדות לקבלת פרס 'אשת השנה' של 'אמונה'. הנה חלק קטן מהן:

המשוררת זלדה לא ראויה לפרס, רוממות הרוח שמעניקה שירתה לא מספיקה כי היתה חשוכת ילדים, ובכלל רבים משיריה כתבה כשהיתה אלמנה, אפילו בלי איש לצידה. הבתולה מלודמיר היתה – אבוי! – גרושה, מהנהגתה התורנית ודאי מסתייגת יו"ר 'אמונה'. ומה עם פרס של 'אמונה' לדבורה הנביאה, שהיתה גם שופטת, מצביאה ומשוררת? לא בבית ספרנו: אין לה משפחה. (אני יודעת, היא 'אשת לפידות' אולם לפידות לא היה בעלה, נא עיינו ברש"י על אתר). לשרה שנירר לא היו ילדים, היה לה המון זמן והיא הקימה את רשת 'בית יעקב'. ה'חפץ חיים' תמך בה, לא בעלה כי היא לא נישאה. אז מה, על זה מגיע פרס?? היא לא תתכבד לעלות על הבמה.

ברטה פפנהיים (אנה או. של פרויד) היתה יהודיה וייקית מופלאה, שהקימה את המקלט הראשון לנערות בסיכון בגרמניה. טובות בנותינו לומדות עבודה סוציאלית, דיסציפלינה שפפנהיים פיתחה. היא לא נישאה מעולם, סניף 'אמונה' בגרמניה לא היה ממליץ עליה, למרות ששמרה מצוות. וכנראה הן תוהות שם בועדת הפרס של 'אמונה' גם אודות נחמה ליבוביץ': מה החכמה בכל תורתה, אם לא חנן אותה ריבונו של עולם בילדים? נדמה לי שהבהרתי את הנקודה. אני מציעה שארגון 'אמונה' יכריז קבל עם ועולם, את מה שמובלע למעשה בתנאי הסף של הפרס: אשה דתית, אין משמעות למעשיך, ולתרומתך לחברה ולקהילה אם אינך אשת-איש ואֵם. זה מקומֵם.

 נ.ב. מצד שני, אם את 'בעלת משפחה' כלומר אמא עובדת הכורעת תחת עומס הזמיני את 'אמונה' לתרום לפתרון אמיתי למצוקה הקשה הזו: שיתוף אמיתי בין בני זוג בטיפול בילדים, ותעזבו את הפרס.

 

האמנם תנועת "´אמונה´"?   יעל לוין

תנועת "אמונה", "תנועת האשה הדתית-לאומית", כהגדרתה העצמית, פרסמה לאחרונה קריאה בעיתונות להגשת המלצות לבחירת אשת השנה של "אמונה". במודעה זו נאמר בין היתר כי "הקריטריונים, שנקבעו ויבחנו על-ידי ועדה מיוחדת, הן: בעלת משפחה ציונית דתית, יוזמת ומצטיינת בתחום עיסוקה המקצועי, בעבודתה ובפעילותה ניכרת תרומה משמעותית ומיוחדת לחברה".

ההגדרה "בעלת משפחה ציונית דתית", שנמנתה ראשונה, כשלעצמה עמומה מעט. על פניו נראה לומר כי הקריטריון לזכות בפרס "אמונה" המוצע מתייחס לנשים נשואות שיש להן ילדים אשר זכו להשיג הישגים ולתרום תרומה בגין פעילותן. על פניו נראה גם כי נשים נשואות שאין להן ילדים לא יוכלו לזכות בפרס, לרבות אשה כדוגמת נחמה ליבוביץ. לא נהיר לגמרי מה יהא דינן של נשים שאירעו להן נסיבות מיוחדות, כגון אלמנת מלחמה שנותרה בשעת האסון עם ילדים קטנים, אולם לא נישאה מני אז בשנית. האם אמנם אין דגם זה ראוי לדידם של קובעי הפרס מטעם "אמונה" להעלאה על נס. האם אמנם ייגרע חלקה אם לאו? ומה בנוגע לאשה יראת שמים שזכתה להישגים ראויים, אולם נישואיה הסתיימו מחמת התעללות גופנית מצד בעלה. מה עם כל אותן נשים מוכשרות התרות אחר זיווגיהן האמיתי, אולם טרם מצאו את בן זוגן, מציאות שאדם מאמין צריך לייחס במובהק לפועלה של ההשגחה העליונה.

יתירה מזו, חדשים לבקרים מתבשר הציבור הדתי על זוגות מקרב חוג מכריו שנישואיהם עומדים להסתיים. לפי הגיון זה, אפשר לומר בבירור כי בקרב אחוז כלשהו מבין הזוגות הנשואים עתה – קיימות בעיות של ממש בתחום שלום בית. ידוע כי זוגות מסוימים ממתינים להיפרד עד לאחר שכל הילדים נישאים. לפי רציונל זה, עולה השאלה שמא ראוי לכאורה לבדוק בציציותיה של כל אישה המועמדת לפרס מטעם "אמונה", לאור הסיכוי שגם אם אין הדברים ידועים ברבים – קיימת האפשרות שאף אצלה שלום הבית מעורער. מובן שאין לדבר סוף.

דורנו הוא דור עקבתא דמשיחא, ודור הרואה למול עיניו את אילת השחר עולה. עם זאת, אנו במידה מרובה דור יתום בהיבט של הזוגיות, אף כי קיימת בשנים האחרונות ממש מודעות מוגברת בדבר ההכרח לקיים חינוך לקראת נישואים. כל הנשים שהבאתי בדוגמאות לעיל אינן נשים פחותות דרגה; הן אינן סוג ב'. היפוכו של דבר, הן נשים שעברו התמודדויות בחייהן האישיים, והן ראויות לפרס על יכולתן לצלוח קשיים שנערמו ושנערמים בדרכן. נשים אלה הן הן הנשים הראויות להכרה, אולי אפילו במידה רבה יותר מנשים שחייהן התנהלו על מי מנוחות.

לא ב"צלא דמהימנותא" (כינוי לסוכה), ב"צל ה'אמונה'" הזה רוצה אני לחסות, כי אם בצל ארגון אשר קיימת בקרבו ההכרה כי כל אשה דתית לאומית באשר היא, יהיו נסיבותיה האישיות אשר יהיו, נבראה בצלם אלוהים בשווה, וחייה של האחת אינם שווים פחות משל חברתה. תנועה הנוקטת יחס של איפה ואיפה כלפי נשים דתיות לאומיות מסוגים שונים, על בסיס קריטריונים חיצוניים, תנועה הדוגלת בערך שרק מי שהינה בעלת משפחה – תהא ראויה לפרס, בסופו של דבר יוצא שהיא גופה ממעטת באורח מובהק את הדמות ואת צלם האלוהים שבו נבראו כל בני אנוש. אם אמנם דביקה תנועה המתקרא "אמונה", אולי מעט בצורה אירונית לנוכח העקרונות הללו שקבעה לעצמה, מן הראוי גם שתסב מעתה את שמה להיות "תנועת האשה הנשואה הדתית-לאומית".

יעל לוין היא בין היתר עורכת קובץ התפילות שראה אור בימים אלה, "'שים שלום', תפילות לשלום העולם, אסופה מתוך 'ליקוטי תפילות'", בהוצאת "מגיד" (קורן) בירושלים.