ספרים ופרסומים

חברה אחרת היא אפשרית – והיא מטריארכאלית

המלצה על ספר חדש ומאתגר — אראלה שדמי

כשהתחלתי ללמוד (ואחר כך ללמד) את הספרות הפמיניסטית הענפה והמאתגרת, נאמר לי תמיד (וכך אמרתי גם לתלמידותיי) כי כל החברות האנושיות הידועות הן פטריארכאליות. הטענות של מריה ג'ימבוטס בדבר קיומו של עידן מטריארכאלי שקדם לעידן הפטריארכאלי, למרות שעוררו בקרב לא מעט נשים את האמונה בחזון חברתי אחר ובדת נשית אחרת, נדחו במהרה על ידי רוב העוסקות בלימודי נשים ובמחקר ארכיאולוגי.  האפשרות לחברה אחרת שמעלה ג'ימבוטס, נמוגה במהרה. כפמיניסטית רדיקלית, השואפת לכונן עולם אחר, הייתה זו עבורי אכזבה גדולה.

לפני כשמונה שנים פגשתי את  ג'נביב ווהן  ממנה למדתי על "כלכלת הנתינה", החבויה המכוון מתחת לכלכלת השוק, והיא בנויה על העיקרון האימהי של נתינה ללא תנאי בתגובה לצרכי האחר ואינה מוגבלת לאימהות בלבד. התלהבתי מהרעיון פורץ הדרך: לא זו בלבד שהוא הופך את החוויה האימהית בדרך שלא נוסתה עד כה וגם לא אופיינית לאחרים העוסקים בחברות שוויוניות, לבסיס לביקורת מקיפה וחדשה על הקפיטליזם הפטריארכאלי אלא הוא מאפשר לנו לדמיין עולם שוויוני ובלתי אלים הנובע מעולמן של נשים (http://www.gift-economy.com/ ).

דרך ג'נביב ורשת הנשים הסובבות אותה הכרתי את פרופ'  הידה גוטנר-אבנדרות'   וממנה למדתי על החברות המטריארכאליות הקיימות כיום  ועל אלו שהיו קיימות בעבר ושרידיהן רוחשים בעומקן של רוב החברות האנושיות. היידה חוקרת את הנושא מקרוב ועומדת בראש המרכז ללימודים מטריארכאליים בגרמניה (http://www.hagia.de/).  הקשר ושיתוף הפעולה הפורה בין שתי הנשים הוא תוצאה של מרכזיות מחזוריות הנתינה בכל החברות המטריארכאליות. בין התוצרים של שיתוף הפעולה הזה היו שני קונגרסים על לימודים מטריארכאליים. חלק נכבד ממאמרי הקונגרסים הללו נאספו בספר עליו אני רוצה להמליץ בכל הלב

Heide Goettner-Abendroth (ed.), Societies of Peace: Matriarchies past present and future, Toronto, Canada: Inanna, 2009.

הספר עשיר בתובנות ובמאמרים   מאתגרי חשיבה ומעוררי השראה החל ממאמרה הפותח של הידה גוטנר-אבנדרות' המציג את מבנה העומק של החברות המטריארכאליות תוך התייחסות למימדיהן החברתיים, הכלכליים, הפוליטיים, התרבותיים והרוחניים, ממשיך במאמרה של ג'נביב ווהן הרואה בכלכלת הנתינה של חברות מטריארכאליות אלטרנטיבה בת-יישום לחברת השוק המערבית על כל פגעיה הרבים, ודרך המאמרים שהם עיקרו של הספר, המתעדים חברות מטריארכאליות שעדיין מתקיימות בימינו, אמנם במצבי משבר בלחץ הקפיטליזם הפטריארכאלי, באמריקה, באפריקה ובאסיה, דיונים בחברות מטריארכאליות מהעבר באירופה, בצפון אפריקה, בישראל וביפן ועד דיונים במקורות הפטריארכיה. הספר מסתיים בכמה הצהרות בנושא הפוליטיקה המטריארכאלית.

הספר הוא תוצר של שיתוף פעולה פורה בין נשים בנות האומה הראשונה (First Nation), החיות היום בחברות מטריארכאליות וחברות המשמרות אלמנטים מטריארכאליים בתרבותן ובמבניה, לבין חוקרות שבילו תקופות ארוכות בחברות מטריארכאליות שונות.

במאמר הפותח של הספר אומרת הידה גוטנר-אבנדרות':

"יש להגדיר מחדש את המונח 'מטריארכיה', עבור נשים, ניכוס מונח זה משמעותו להחזיר לעצמן את הידע על תרבויות שנוצרו בעיקרן על ידי נשים. איננו חייבות לצעוד בעקבות המשמעות המוטית שגברים מייחסים למושג "מטריארכיה", כמה שפירושו "שלטון של נשים" או "שליטה על ידי אימהות". מטריארכיה לעיתים קרובות זוכה לפרשנות הזו מאחר שהיא נתפסת כמקבילה ברורה לפטריארכיה. למעשה, המונח היווני ארכיה (arche) הוא בעל משמעות כפולה. פירושו "התחלה" וגם "שליטה". 'מטריארכיה' אפוא ניתנת לתרגום באופן מדויק יותר כ'האימהות מההתחלה'".

פרופ' ברברה אליס מאן, החוקרת את בני ובנות שבטה Bear Clan of the Ohio Seneca, Iroquois (USA), להם הקדישה שלל מאמרים וספרים, אהובה עלי במיוחד הן כאישה רבת עצמה והן כחוקרת אמיצה, מקורית ומאתגרת. במאמרה – וזו רק דוגמא אחת לשפע האוצרות המפוזרים בכל הספר – מציגה מאן את המודל האירוקי לכוח-אישה –  מערכת עתיקת יומין, מפותחת מאוד בקרב האינדיאנים האמריקאים. מאן מראה כי כל האומות (הראשונות) המזרחיות  מכירות בתפקידים הפוליטיים, הכלכליים, הרוחניים והחברתיים של אימהות השבט כסוכנות של העמים שלהן. במאה ה-12 האירוקים הפכו  תפקידים אלו לחלק מהחוקה שלהם. למעשה, על פי החוק, מועצות הגברים אינן יכולות לדון בעניינים שלא נדונו על ידי הנשים ושלא הועברו אליהם אלא על פי הסכמה כללית (קונסנסוס) של הנשים. מאן מספרת לנו שכאשר פמיניסטיות אמריקאיות שמעו על המערכת הזו, הן הפכו את ,הנשים הרשמיות" (  Gantowisas. Official Women) למודל של האפשרי.

ברנדט מיותיאן ( Bernedette Muthien), חברתי החכמה והמצחיקה, שלמרות זיכרונותיה הקשים מהאפרטהייד, שומרת על האנרגיה הבלתי נלאית שלה במאבקה ובמחקריה למען נשים ושלום, היא בת לקהילה הקוהסיאנית מדרום אפריקה (Khoisan). לטענתה, מערכות שליטה פטריארכאליות אינן הכרח. חברות קדם-פטריארכאליות באפריקה כדוגמת הקהילה הקוהסיאנית הן דוגמאות לאורחות חיים הרמוניים, שוויוניים מגדרית  ולא אלימים. היא משתמשת בטקסטים מודרניים ובמקורות היסטוריים המשקפים אורחות חיים כאלו, הטבועים בתרבות קהילתה ושניתן לאמצם כדי לצמצם את האלימות הנוכחית ולשפר את החברה העכשווית.

הספר פותח לפנינו צוהר – אמין, מבוסס, עשיר, ממקור ראשון – לידע שאוצרות חברות ששימרו אלמנטים מטריארכאליים לגבי מבנים חברתיים, פוליטיים, מגדריים, כלכליים, תרבותיים ורוחניים, שביכולתנו לאמץ כדי ליצור חברה של שלום ושוויון. הספר מאתגר כמה יסודות בתיאוריה הפמיניסטית הכרוכים במושגים של מגדר וחלוקה מגדרית, פוליטיקה, כלכלה, רוחניות, מהותנות, אימהות, נשיות ותפקידי נשים. הוא מזמין אותנו לחשיבה מחדש  על מושגים אלו, תוך שהוא משרטט חזון פמיניסטי והומניסטי. כישראליות מכל מוצא שהוא – פלשתיניות, אתיופיות, יוצאות חבר העמים, מזרחיות, אשכנזיות, לסביות וטרנסג'נדריות – הוא מציע לנו לאתר את השרידים המטריארכאליים בתרבותנו ולהציע פרשנויות חדשות להבנת המקורות שלנו (כפי שנעשה לגבי היהדות והתרבות הצפון אפריקאית בספר זה).

תגובה אחת