ספרים ופרסומים

האישה המבוגרת – המעמד החמישי / כתבה בלהה ברגמן

או הכושית עשתה את שלה הכושית יכולה ללכת

או איך אמא הפכה מיותרת ?

מסתבר שלהגיע לגיל 65 זו כנראה עוולה. יציאה כפויה לגמלאות . הכנסה קטנה אם בכלל.

הילדים פנו לדרכם והמשפחה הרחבה איננה כפי שהייתה.

אין שום הצדקה לכפיית פרישה למי שרוצה ויכולה להמשיך לעבוד משרה שלמה או משרה חלקית. . למקום עבודה חדש אין מקבלים אותה. הכל רוצים 'בשר טרי'. וכך, במלוא כוחה השכלי והגופני ( להוציא תרופות קבועות ומעקב רפואי ) האישה כפויה לחיי בטלה וניוון המביאים הם לכשעצמם מחלות גוף ונפש.

עלינו לדרוש ביטול חוק הפנסיה תוך שמירת זכות הבחירה לצאת לגמלאות בגיל המצוין כיום בחוק. ולא לדחותו. אל תתמכו בנו, תנו לנו לפרנס את עצמנו.

מן הצד השני – קצבאות היזקנה הן בדיחה טרגית. סל התרופות דורש פעמים רבות השלמה פרטית. בחיים האינטימיים הילדים פנו לדרכם ואין טעם להתערב בחייהם. הכבוד והמחויבות אשר ניתנו בעבר לאנשים מבוגרים לא ניתנים יותר. למרבה הצער גם לא מנשים צעירות לנשים מבוגרות. סמכות בתוקף גיל, ניסיון חיים , אין. חברה רב דורית , מפגשים רב דוריים. פעם היו דברים כאלה. והנה מאז שנכבשנו על ידי התרבות האמריקאית הכל ' השתמש וזרוק.' חד פעמי. ההנאה מחברה מעורבת רב גילית , חברות, שכנות, יש בה תמורה לכל אחד ואחד. לאן נעלמו ?

חלל של ניכור. מצבן של הנשים המבוגרות קשה יותר משל הגברים מכמה וכמה טעמים: 'מפעלן ' העיקרי היה בדרך כלל ילדים. והנה הם התרחקו. איך אפשר ?…….אפשר.

היה כדאי לפתוח את הטבו על יחסי הורים וילדים בוגרים בימינו – הטבו הכמעט אחרון- ולהתחיל לדבר אמת.

והן עניות בכסף. אם יש להן מפרנס אב או בעל יתכן ומצבן טוב יותר, אבל בזכות עצמן הן עניות. בדרך כלל עבדו חצי משרה ועל פי רוב עבודות בהן השכר אינו גבוה. קיפוח בשכר. שכר לא שוויוני לשכר הגברים גם באותו תפקיד. הזדמנויות טיפוס למעלה מצומצמות יותר. קירות זכוכית. הפנסיה החדשה' שהיא פנסיה צוברת. צוברת אחוזים מסכום נמוך ועל כן נמוכה בעצמה. אם נוסיף לכל אלה את השנים בהן הנשים לא עבדו בגלל טיפולי פוריות, הריון, גידול הילדים וכו ' , קשיים בחזרה לעבודה קבועה ומסודרת. הרי שנות הצבירה לא היו רבות.

אנו גאות על היותנו אמהות. אנחנו יוצרות ויולדות את המשאב האנושי החשוב ביותר והוא האנושות עצמה. והנה, לא רק שהחברה מתגמלת עובד בנק יותר מאמא, הרי שהיא כופה על אמא זיקנה קשת יום. הכל עומד הפוך על הראש. בישראל הריון וגידול ילדים אינם נחשבים לעבודה ואינם מקבלים תמורה כלכלית או עזרה. למה ?

הם גם אינם נלקחים בחשבון לחישוב קיצבת זיקנה או וותק.

לא כל אישה היא אמא ולא כל אחת חייבת להיות אמא. אבל, הן נחשבות ככלל הנשים ואף הן מוקפות בקירות הזכוכית ובדעות קדומות.

עלינו לא להסכים. לא להיכנע ולהילחם להתארגן אולי בארגון 'הפנתרות אפור לבן' .. כפי שהיה קיים בארה"ב בשנות 1970 ( KUHN' MAGGIE GREY PANTHERS ׁ )

להיאבק על כבוד . דרישה לכבוד בין דורי. ניכור אנושי מביא את הפרט המנכר והמנוכר לפרוק אישי. את החברה לפרוק כחברה.

עלינו לנהל מאבק למעמד חברתי . מגיעות לנו מניות יסוד , שנות ותק על הכל, עם ריבית והצמדה . ו- רווחים. קליטה חברתית מלאה , פתוחה, ללא אפליה חברתית, ללא סגרגציה , חברה דמוקרטית באופן מאוזן, ומאונך . הלאה הבידוד, הבדידות, והשעמום. ומעל לכל הזכות לא להיות ענייה. הזכות לעבודה, לפרנסה בכל גיל. הזכות לאושר.

כיצד ?

האם כניסת נשים מבוגרות תגזול את מקומן של נשים צעירות ?

נציין בדרך אגב, כי לגברים רבים, לא לכולם, עומדים קשרים המסייעים להם במציאת מקום עבודה חדש ואפילו במשרות לא רעות כלל. .

זכורני כאשר בשנות ה1970-1980 נטען כי כניסת נשים לעבודה תגזול את מקומם של הגברים, כי הגברים לא יוותרו על היותם בוסים ולא יעבדו תחת סמכות נשים ועוד כהנה וכהנה .

והנה לאחר שנים אנו עדים לכך שנשים עובדות פעמים כבוסיות של גברים, פעמים בשכר לא רע כלל וכך יהיה גם כאן. כולן תעבודנה.

והתוצאה הכלכלית היא יתר פריון עבודה, עליה ברמת החיים, ומעל לכל צמצום ימי העבודה בשבוע ל- 5 ימים ואפילו במקומות רבים לארבע וחצי ימי עבודה בשבוע. ובכן יצאנו כולנו נשכרים. פעילות כלכלית, כסף פועל וקונה. הרחבת הכלכלה. יותר כוח אדם. פחות שעות עבודה שבועיות לכל אחד .

נשים החלו במשרות פשוטות וטיפסו למעלה, החלו באוניברסיטאות לחפש חוגים המקנים להם שכר גבוה, רפואה, עריכת דין ,הייטק, ניהול. כפועל יוצא נפתחו יותר מכללות, ביקוש למרצות וכו' וכו'. נשים מבוגרות כיום יותר בריאות ויותר יפות . סינדרום עקרת הבית כמעט ונעלם.

כניסת נשים מבוגרות לעבודה תחסוך בהוצאות בריאות על דיכאון, צמצום במחלה ההשמנה והסוכרת. לחץ הדם. התקפי לב, שלא לדבר על סתם טיפוס על הקירות. חסכון בתשלומי הבטחת הכנסה . סיעוד.

אנחנו זוכות כיום לאריכות ימים. גם באריכות ימים אוכלים לחם וגם עוגות.

אנחנו מדברות על צדק חברתי, כלכלי ומשפטי.

יש כאן פגיעה בסיסית והפרה של האמנה הבינלאומית לזכויות האדם שישראל חתומה עליה.

פגיעה החוקי יסוד של מדינת ישראל:

מדובר באפליה על פי מין וגיל AGISM

הזכות לשוויון

חופש העיסוק

הזכות לכבוד

הזכות לחיים

הזכות לקניין

ו

ניתן גם להשתמש בטעון של שונות/ אי שונות רלוונטית .

ובלשון אמריקה 'הזכות לאושר' .

עד כמה שהתברר לי משיחותיי עם משפטנים אין סיכוי לשנות את החוק בבית המשפט, אף לא בבג"צ, ועלינו לפעול באופן פוליטי לשינוי החוק בכנסת.

לשם כך צריך :

מאבק ציבורי וחינוכי נגד סטריאוטיפים באמצעי התקשורת ובראש וראשונה קרייניות ועיתונאיות

מבוגרות בטלוויזיה. למען תראינה. יראו וילמדו.

לובי בכנסת לביטול חוק פנסיה

מאבק ציבורי וחינוכי 1. לביטול חובת חוק פנסיה והשארתה כזכות

2. לקבלת נשים מבוגרות לעבודה חדשה

3. שעות עבודה חלקיות.

טיפול מלא בלשכות העבודה

נציג תלונות פעיל לעניין העסקת נשים מבוגרות

דרישה לייצוג מתקן בכל

פניה אישית לבעלי ומנהלי חברות להעסיק נשים מבוגרות. בין אם מצויות במקום או בגיוסן של חדשות . ואכן לראות תוצאות.

במחזה 'סוף המשחק ' לסמואל בקט ישנה סצנה בה האם והאב הושלכו לפח הזבל. והנה הם מציצים מתוך הפחים, הוא מתוך הפח שלו והיא מתוך הפח שלה. מרימים את המכסה בראשם , פולטים כמה מילים ונחפזים להיחבא שוב כל אחד בפח הזבל שלו.

לא כל הבמאים העיזו להכניס את התמונה הזו להצגה.

ובכן, אולי נוכל לומר בקרוב כי ההצגה הזו הסתיימה ..?

כי זה נגמר .

בלהה ברגמן כ"ס אוקטובר 2009–10–13

חברות מתבקשות להרחיב ולהגיב. בלהה

2 תגובות

  • הבעיה שהעלית נכונה, הפתרון שהעלית, לדעתי, לא מציאותי. לא רק נשים מבוגרות
    לא מצליחות להשתלב במעגל העבודה גם גברים מבוגרים חווים את אותה דחיה.
    שום נציב ושום חקיקה לא יכולו לכופף ידי מעסיקים לקבל לעבודה את מי שהם לא רוצים.

    ביטול חוק הפנסיה יגרום עוול עצום לנשים שעד היום לא היתה להן פנסיה כמו עובדות משק בית, מטפלות פרטיות וכד'. החוק הוא חוק סוציאלי חשוב ואסור לדעתי לבטלו.

    כל ההצעות שהעלית לגבי לובי למען שוויון בתעסוקה ואי אפליה על פי גיל, הצעות מצויינות רק לצערי, לא ראליות בעיקר לא בתקופה של משבר כלכלי.

  • אני מבקשת להבהיר. לדעתי אין לבטל את חוק הפנסיה אלא לתת את האפשרות לצאת בפועל לפנסיה על פי בחירה אישית . אני מצטערת אם במאמרי הדבר לא הובהר כראוי. בלהה ברגמן