בכנס אחד , סדרת הרצאות, סמינר, ושני ימי עיון בהם השתתפתי במהלך החודש וחצי האחרונים, שבהם דנו בהיבטים שונים של רב תרבותיות או שהיו אמורים לייצג זאת על פי נושאיהם, הודרו כרגיל הנשים מהשיח הציבורי – אם מתוך היסח הדעת, כוונה גלויה, או כל תירוץ אחר. הנה הדוגמאות:
דוגמה ראשונה: רב תרבותיות חזון ומציאות: היבטים רב תרבותיים ומשפט בישראל-
סדרת הרצאות באוניברסיטת חיפה.
שאלתי האם מקרה הוא שההיבט הנשי נעדר מהעניינים הבאים: 1) הכפפת חוקי אישות והורשה לחוקים המפלים של ההלכה; 2) אין פרק על "האישה וחירותה" בחוק "כבוד האדם וחירותו" ומסעיף שלוש העוסק בשוויון, תוך התפשרות עם הקבוצות הדתיות והימניות, הוצאה ההתייחסות לנשים; 3 ) החוק הפלילי- שאינו עוסק בצורה מקיפה ומספקת בבעיות אונס והטרדה מינית; 4) עניין הייצוג הפוליטי, בכנסת 12% נשים, ובעיות האכיפה בדירקטורים; 5) בג"ץ נגד 883 אלמנות צה"ל בדחייתו את הדרישה למימוש פוליסה לביטוח חיים.
המסקנה מכל אלה היא שקיימת אפליה כלפי נשים גם ברב תרבותיות, שאינה רב תרבותיות בעלת אמירה ערכית ואידאולוגית עבור כל הקבוצות, אלא לכל היותר תיאור ריבוי תרבויות עם מתחים וקונפליקטים בין גברים ונשים בחברה פטריארכלית.
הפרופסור, יו"ר הדיון, השיב כי אני צודקת.
דוגמה שניה: רב תרבותיות בהקשר הישראלי: רב שיח –
הכנס הפילוסופי השנתי 2005 , אוניברסיטת חיפה.
במושב לא הייתה אף אישה או נציג בדיון בנושא הפמיניסטי. שאלתי למה אין בין הדוברים מי שייצג את נושא הנשים ברב שיח הזה בהקשר הישראלי. 1) האם זה נובע מכך כי הנשים אינן חלק מהרב תרבותיות בהקשר הישראלי, כאשר הן מהוות מעל ל – 50% . 2 ) האם משום שאין להן תרבות, או תרומה מוסרית ומעשית לחברה; 3 ) האם אין להן הקשר ישראלי מיוחד, כאשר קיימת שליטת ההלכה על נושאי אישות, קניין ושוויון, כאשר אין הפרדה בין דת למדינה, או כאשר במדינה קיימת אלימות קשה נגד נשים; 4. האם רוב הקונפליקטים ברב תרבותיות אינם קשורים בדרך זו או אחרת בנשים; 5. האם הרב תרבותיות לא צריכה לתת דעתה על פתרונות לקבוצת מיעוט גדולה כמו הנשים .
הוספתי, שאין זה משנה, אם זה מתוך אי שימת לב, שכחה או גרוע מזה – השתקה. בכל מקרה זה ליקוי חמור, כי רב תרבותיות מתיימרת לדון בהקשר לוקאלי ועל פי עקרון האותנטיות שהוא כה מרכזי בדיונים בנושא זה.
היו"ר התחמק מתשובה עניינית ואפילו לא היה בה מעט חכמה פילוסופית.
דוגמה שלישית: חוקה בהסכמה – הצעת המכון לדמוקרטיה לחוקה לישראל
יום עיון בפקולטה למשפטים, 2005, אוניברסיטת חיפה.
מתברר כי כל מנסחי החוקה היו 9 גברים אשכנזים, קבוצה קטנה הומוגנית ואליטיסטית. וכפי שהעיר אחד הדוברים, כל צוות המכון הישראלי לדמוקרטיה הם גברים המקבלים שכר גבוה במימונו של מיליונר מארה"ב, ואין בו אף לא אישה, אזרח ערבי או נציג של קבוצה חברתית אחרת. זאת לא יכולה להיות חוקה בהסכמה.
ובאשר לתוכן, מתברר שכדי להגיע לידי הסכמה, חלק מהפשרות נעשו על חשבון הנשים. לפי טענת ד"ר נויה רימלט, שהשתתפה במושב יום העיון, זכות השוויון לנשים לא נכללה. הקו האדום, עליו היו מוכנים להתפשר כדי להגיע להסכמה, היה השארת בתי הדין הרבניים כפי שהם כיום, אי הפרדת הדת ממוסדות המדינה, ועוד, כך שהשוויון בין המגדרים לא נראה באופק החוקה.
דוגמה רביעית: ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: ההשלכות על הביטחון הלאומי.
יום עיון של המרכז לביטחון לאומי של אוניברסיטת 2005, בהשתתפות מאות מאזינים. המרצה : פרופסור רות גביזון, האוניברסיטה העברית.
פרופ' גביזון ניתחה ניתוח מקיף של כל אחד מארבעת המרכיבים: ישראל; מדינה; יהודית; דמוקרטית, ושל ההשלכות שיש לכך על הביטחון הלאומי. אף לא מילה אחת על נשים באותה חברה דמוקרטית ויהודית וההשפעה שיש לכך על הביטחון הלאומי. היא כן הזכירה את ההשלכות ביחס לערבים ולמדינה הפלשטינאית.
קמתי ושאלתי האם אינה רואה קשר בין הדרת נשים לביטחון הלאומי, ואז היא השיבה בהתחמקות, כי "לנשים יש מה להציע" ולא יספה.
דוגמה חמישית: "רוח צהל" – הקוד האתי החדש לצה"ל, המחליף את הקוד הקודם.
דיון במסגרת סמינר באתיקה יישומית באוניברסיטת חיפה, בו אני משתתפת.
מתברר שכל מנסחיו בלי יוצא מן הכלל היו גברים, אנשי צבא ופילוסופים ואף לא אישה אחת. ואם קוד אתי צריך לשקף ארגון כה גדול כמו צהל בו משרתות גם נשים, גם הרוח חייבת להיות ייצוגית מתוך תפיסת השונות בין המגדרים והתרומה הייחודית שיש לנשים. בהתייחסות מקיפה בנושא זה אני ממשיכה להתמודד בסמינר.
ולסיכום: אני סבורה, שבכל אחד מהאירועים מסוג זה, אנו צריכות לקום ולשאול את השאלות הרלבנטיות, "היכן הן הנשים", ו"מדוע לא משתפים אותן"? נשים וגם גברים יכולים לנהוג כך, כפי שאחדים אכן עושים.
