אירועים וכנסים

אופניי הבניית השיח הרפואי-פופולארי הישראלי של "גיל המעבר" וה"מנופאוזה" הנשית/רונית ליברמנש ורדי

תקציר

עבודה זו בחנה את יחסי הגומלין בין האידיאולוגיות הרפואיות המערביות הרווחות על אודות נשים ישראליות ב"אמצע החיים", אופניי חבירתן של אידיאולוגיות אלו לשיח החברתי-תרבותי וגילומן באמצעות פרקטיקות של מדיקליזציה (אבגר 2004), הנגזרות מטעמן של אותן אידיאולוגיות. כמו כן, נבדקו ההשתמעויות העולות מקשרי גומלין אלה בכל האמור באפשרותן של נשים ב"אמצע החיים" להבנות סוכנת עצמאית. גם כיום, במחצית השנייה של שנות האלפיים, למעלה מעשור לאחר שפרסמה סידי (1993) את מחקרה האיכותני, עדיין שורר קשר של שתיקה והשתקה בכל האמור בתקופת החיים ממושכת זו, שבחרתי לכנותה "אמצע החיים".
החקר הפמיניסטי הקיים בשפה העברית לוקה אפוא בחסר בכל האמור בחשיפת השיחים הממשמעים, שבעטיים מתייחס הממסד הרפואי לתקופת חיים זו, המכונה בשמות תואר כגון "גיל הבלות" או "חדל אורח" כאל פתולוגיה ולאישה כאל בָּבואה של מערכת הרבייה. כדי לנסות ולהשלים את הפער המחקרי הקיים, בדק מחקר זה את ההשתמעויות העולות מן ההגדרות הביו-רפואיות המערביות המאיינות, כגון "בלות", המושתתות על הגדרת "גיל המעבר" וה"מנופאוזה" כ"טרגדיה הנשית" (Wilson1966), בכל הנוגע להתייחסות הרווחת לנשים באמצע החיים כאל אתר של חסר, שלילה והיעדר.
על מנת לנתח את האידיאולוגיות של השיח הרפואי-פופולארי הישראלי על אודות "אמצע החיים" (גיל המעבר והמנופאוזה) ולנסות להבין את הפרקטיקות ששיח המומחים הישראלי מיישם מטעמן של אותן אידיאולוגיות, כמו גם בדיקה האם ניתן לחלץ שיח אלטרנטיבי של ריבוי, בחרתי בשיטת מחקר איכותנית. המחקר התחקה אחר התכנים הסמויים והגלויים המכוננים את הבניית השיח הביו-רפואי פופולארי על אודות גיל המעבר תוך ניתוח שלושה מקורות מידע שונים: ספרות רפואית-פופולארית המיועדת לנשים, מאמרים רפואיים שהתפרסמו בכתבי עת וברשת האינטרנט הישראלית ושלושה פורומים ייעודיים ברשת האינטרנט הישראלית, בניהולם של גינקולוגים המשיבים על שאלותיהן של נשים ב"אמצע החיים". הרציונל לבחירה בשלושת מקורות המידע המשולבים, נועד לבחון האם לאחר הפסקת הווסת היבטים זהותיים מרכזיים של נשים ישראליות לוקים בחסר והאם קיימת השפעה הדדית בין השיח החברתי-תרבותי לשיח הביו-רפואי.
ממצאי עבודה זו, המושתתים על חשיפת התכנים הסמויים והגלויים המכוננים את אופניי הבנית הזהות הנשית בשיח הביו-רפואי במהלך "אמצע החיים", מעידים על שני שיחים מנוגדים, המתקיימים זה לצד זה: האחד, השיח הרפואי ההיררכי וההגמוני, מורה על התייחסות ל"אמצע החיים" כאל תקופה של חסר המצריכה נרמול באמצעות ההתוויה ההורמונאלית, לצד קישור בין מנופאוזה לבין תהליך ההזדקנות – שיח המשתק נשים ישראליות ומעצים את תלותן ברופאים. לצדו מנץ בשנים האחרונות שיח נוסף, אלטרנטיבי, השם דגש על אורח חיים בריא. לפיכך דומה כי נִבעו סדקים בשיח הרפואי ההגמוני, שעד לא מכבר כונן בלעדית את רשת הזהויות של נשים ישראליות ב"אמצע החיים". עם זאת, רבים מכותבי המאמרים הרפואיים שראו אור בשנים האחרונות, כגון הוכנר-צלניקר (2006), בר (2004), עדיין מתבצרים בשיח ההגמוני החד-גורמי והחד ממדי, בשעתקם את הדיכוטומיה פורייה/בלויה. מסקנותיה של עבודה זו מצביעות, אפוא, על כך שמן הראוי להימנע מהתבצרות בגישה רפואית-פטרנליסטית יודעת-כל ולהציג מכלול של אלטרנטיבות כדי לאפשר לנשים ישראליות לבחור בחירה מושכלת בכל האמור בתסמינים האופייניים ל"אמצע החיים" ולהתנהלותן במהלך תקופת חיים זו. כמו כן, שומה עלינו לנתץ את קשר השתיקה וההשתקה האופף תקופת חיים ממושכת זו במעגל החיים הנשי, הן באמצעות כתיבת עבודות נוספות והן באמצעות הקמת קבוצות תמיכה לנשים שינוהלו על ידי נשים – הן ב"חיים האמיתיים" והן ברשת האינטרנט.