רטרוספקטיבה – גילי פליסקין

יש תגובות מזדמנות של פליאה או זלזול או שעמום, אבל לשמחתי הרבה רוב התגובות מחייכות.
הספר התקבל באהבה גדולה ובהרבה פרגון, ואני מאושרת להיות אמא שלו.
בעקבותיו אני הולכת בדרך חדשה ומרגשת של הנחיית קבוצות "נשים מדברות מיניות",
ומגלה כמה עוצמה יש למילים ולדיבור ולחיבור. של אשה לעצמה.

האם באמת יש בספר כדי לשנות משהו?
לגמרי. ספר יכול לחולל מציאות. לשנות אותה. להפוך אותה. לפתוח פתח שהיה נעול.
אני מאמינה גדולה בשיחות נשים, אבל ספר מציע משהו אחר. הוא מציע שיחת נשים
גם למי שלא מעיזה ללכת ולדבר עם חברה במציאות. הוא מאפשר לקוראת הצצה נדירה
לחיים הרגשיים של נשים אחרות, אבל קודם כל לנפש שלה. בשיחה שלך עם עצמך,
כשברקע מתנגנת מנגינה של לגיטימציה וקבלה ונורמליות ופרגון, יש לך הרבה יותר מרחב לשינוי.
יש לך שקט וזמן להתכתב עם המילים הכתובות, ולראות איפה הן נוגעות בך. מה הן מהדהדות.
כשמדובר בנושא שהוא לא מדובר, האפשט של המילה הכתובה יכול להיות מהפכני ממש.
אני מקבלת מיילים מהרבה נשים שאומרות לי שהספר שינה את חייהן.
אני יודעת שהן דוברות אמת כי אני מרגישה את זה על בשרי. הספר והעיסוק בנושא שינו את חיי.

האם כדאי כל הטרחה בלהוציא ספר?
זה תלוי במחברת ובמטרות שלה. אם המטרה היא לעשות קופה, אולי כדאי לחפש מקצוע אחר.
אם המטרה היא הפצת בשורה שאת מאמינה בה, רצון לגעת בחיים של א/נשים ולחולל שינוי,
כמו שאני רציתי, הוצאת ספר שווה כל דקה של מאמץ, כל גרם של טרחה.
ההרגשה הזאת, שמשהו מתוכי, משהו שאני מאמינה בו בלב שלם, מונח לו בחוץ, בעולם,
היא הרגשה מדהימה ולא הייתי מוותרת עליה. התשובה לשאלה טמונה בתשוקות של המחברת.

האם את עובדת על משהו חדש או המשך לספר הקודם, וכן תובנות נוספות שבא לך לכתוב בנידון?
זאת השאלה הראשונה שכולם שואלים. "נו? את עובדת על ספר חדש?!". בשבילי תהליך כתיבת הספר
היה ארוך ואיטי, ואני עדיין נישאת על הגלים שלו. אוננות היא עדיין נורא לא מאוד מדובר, ולכן יש עוד הרבה
עבודה לעשות בתחום. המשכתי את הספר בסדרה של סנדאות וקבוצות שעניינן לפתוח את הנושא ולגעת בו.
העיסוק שלי בתחום של מיניות, בליווי של נשים בתהליכים של שינוי ובהנחיית קבוצות הם תולדה של הספר.