שרה שלו: השיח האלטרואיסטי: מוסר/ נשים/ פוליטיקה* (פרדס הוצאה לאור, 2003)
הספר עוסק באחד הנושאים של מוסר ואתיקה בחברה. הוא מתמקד בחקר האלטרואיזם כתופעה חברתית ומוסרית נרחבת, ובוחן אותה בספקטרום הרחב ביותר שלו: בהגדרת ממדיו, בדינאמיקה, בפרקטיקות שלו, בפונקציות אותו ממלא, בארגונו החברתי, ובתוצאותיו לחברה. זאת דרך סוכניו החברתיים ודרכי ההתנהגות העיקריות שלהם: המתנדבים הארגונים, ובעיקר הנשים. החוקרת בוחנת את סוג יחסי הגומלין העולים ממנו, ומגיעה למסקנה כי יחסי גומלין אלו הם דיאלוג מוסרי בין פרטים, ארגונים וקבוצות. הם משמשים כדרך להעברה תרבותית של מוסר ויחסי גומלין אלטרואיסטיים בין הדורות. במובן זה הוא הדיאלוג המקיף והעמוק ביותר של העברה תרבותית של ערכים ומוסר בחברה האנושית.
אלטרואיזם הוא תופעה חברתית המתמקדת באחרים וברווחתם על חשבון הרווחה העצמית שלהם עצמם. מתוך מחויבות ואחריות אישית וכדי להיטיב עמם. אלו פועלים דרך יחסי גומלין שעיקרם הם "יחסי תרומות" של נתינה ועזרה וטיפוח. דרך פרקטיקות שהעיקריות בהן: האמהות, מקצועות העזרה, ההתנדבות, התנועות לשינוי חברתי, לשלום ושוויון ונגד האלימות בחברה האזרחית, בדרך הפוליטית של מדינת הרווחה. וגם באלטרואיזם קוסמופוליטי, בשיתוף פעולה בין מדינות בימי שלום ו/או באסונות טבע ומניעת מלחמות.
במחקרי מצאתי כי, לאלטרואיזם זיקה חזקה למגדר, וכי הוא פועל כעיקרון המארגן של המוסר הנשי בעיקר וגם של המתנדבים. מתוך מחויבות ואחריות אישית לאחרים בחברה. בהיות תופעות אלו תלויות מגדר בעיקר, הן בלתי מוכרות כנושאי מוסר ותת מוערכות בחברה. על אף זאת, יש להכיר בחשיבותם החברתית ובתפקידם של יחסי גומלין אלטרואיסטיים, כדרך להעברה התרבותית של מוסר חברתי: אהבה, אמון, סולידאריות, וליכוד חברתי בשל כוחם המוסרי האדיר, ולאמצם פוליטית למען אלטרואיזציה של חברה מטפחת במאה ה-21, ובכך לפתור חלק מחולייה של החברה המערבית.
הרעיונות המועלים בספר מנסים לשחרר מכבליהם את המושגים המקובלים של אתיקה, מגדר ופוליטיקה, כפי שקובעו בפילוסופיות המערביות ובמחקר המדעי עד כה. במקומם מוצעים גישה תיאורטית, דגם מעשי וסיפורים אלטרנטיביים, התורמים לחשיבה חדשה ולהערכה מחודשת להסברים קיימים של יחסי גומלין חברתיים, בתחום הפרטי והציבורי גם יחד.
בספר ששה פרקים: הפרק הראשון סוקר שאלות מפתח באלטרואיזם מנקודות מבטן של הדיסציפלינות השונות: הפילוסופיה, הסוציו-ביולוגיה, הכלכלה, הפסיכולוגיה, החינוך, הוויקטימולוגיה (Victimology) ובמיוחד הסוציולוגיה, תוך ביקורת עמדותיהן מנקודת מבט פמיניסטית המדגיש את חשיבותו של ה –
care, האמהות והמגדר. החל מהשאלה הפילוסופית, האם אלטרואיזם אפשר על טבעו המוסרי והרציונל (Nagel,Holland, Kant); דרך בחינת המניעים להתנהגות פרו-סוציאלית והתנהגות עזרה (Bar-Tal, Batson, Piliavin, Smithson, et al); אל דיון בדגם הרווח של יחסי גומלין והתנהגות הכלכלית (Salmon
Homans, Blau, Arrow, Phelps); עולה גם השאלה המסורתית בדבר היחס הרצוי בין אינטרס אישי לאינטרס כללי, ומקומה של החברה האזרחית ומדינת הרווחהTitmus, Etzioni, Macy)); לשאלה, האם אפשר לייצר אישיות אלטרואיסטית וכן מהי? (Rushton, Puka, Oliner & Oliner). והגישה הסוציולוגית והתרבותית, לגבי מקומו ותפקידיו החברתיים (Durkheim, Sorokin, Kropotkin, Mauss, Lopreato, Levi-Srauss, Monroe). אל הביקורת הפמיניסטית כלפי ההפרדה המיגדרית וההערכה החברתית של חומי החיים השונים, וההצדקה התיאורטית הניתנת לכך מחד, ובניסיון של הפמיניזם למקד את תחומי הפעילות המיגדרית והמוסרית דרך האמהות והטיפוח. את התעלמות המחקר מנושאים ודרכי מחקר מיגדריים (Giligan, Bubeck, Bowden, Tong
Ringelhaim, Salzman-Chafetz, Reinharz,Squires). וביקורת החוקרת על הפמיניזם על חוסר ראיתם את הקשר הקיים בין, טיפוח לבין אלטרואיזם ומוסר ובינם לבין נשים ומגדר. עם נושא זה מתמודד ספר זה.
הפרק השני מציע כלים מושגיים ופרדיגמה סוציולוגית חדשה של אלטרואיזם כתופעה חברתית מקיפה המצויה בכל תחומי החיים. מוצע מודל, הדינאמיקה והתוצאות החיוביות שלו לאחרים, המשמשים דרך להעברה תרבותית של מוסר בחברה כעין דיאלוג חברתי ובעיקר מגדרי הממוקד ברצון להיטיב עם האחרים. מודל יחסי תרומות כולל שישה ממדים עיקריים ביחסי גומלין אלטרואיסטיים: את מושא התרומה: קרוב או זר; דרכי הסיוע: עזרה, תרומה ו/או טיפוח; התכנון: מתוכנן מראש או ספונטאני; האמצעי: פנים אל פנים או אנונימי; משך העזרה: חד פעמי או מתמשך; והתמורה: עם או ללא תמורה. ממדים אלו מאפשרים את הערכת מידת האלטרואיזם הגלומים בתחומים השונים ובסוגי יחסי גומלין והשלכותיהם המוסריים. הם מאפשרים יצירת רצף בין אלטרואיזם טהור לבין אגואיזם טהור ומה שביניהם – מערכת שיקולים מעורבת. אלו נבחנים במצבים שונים- בהתנדבות, באמהות ומקצועות העזרה, בתנועות לשינוי חברתי, ומצבים קטסטרופאליים, בהצלת קורבנות בשואה על ידי חסידות אומות העולם.
הפרק השלישי דן בדרך החברתית של מיסוד האלטרואיזם – בארגוני המתנדבים, בארבעה ארגוני מתנדבים. החוקרת בוחנת את תפקודם בדגם יחסי-תרומות כדי לבחון את כלליות ותקפות הדגם. פעולות עזרה ותרומה וטיפוח, הן התנהגויות ערכיות הנעשות מתוך בחירה חופשית ורציונאלית מכאן, נבחנו מערכת הערכים של המתנדבים והנשים דרך הפרקטיקות הננקטות באמצעות מודל יחסי תרומות. בקרב המתנדבים נמצא, כי ככל שהם פעלו יותר בעזרה ובתרומה, הם העדיפו ערכים חברתיים כללים לעומת אישיים וכן העדיפו דרכי התנהגות בין אישיים לעומת תוך אישיים. תפיסתם המציאות של מתנדבים אלטרואיסטיים רגישה יותר וקשורה באופן מובהק לרצון לעזור ולתרום בפועל. הדפוס שעלה מסוג יחסי תרומות אלו היה של: עזרה פנים אל פנים, לאורך זמן וללא כל תמורה. דפוס זה של יחסי גומלין מאפשר יצירת קשר אנושי קרוב וחם שהוא אפקטיבי יותר מדרכים אחרות בעזרה ובטיפוח.
הפרקים הרביעי והחמישי בוחנים את הזיקה בין אלטרואיזם נשים ומגדר: אלטרואיזם ומגדר בחיי היומיום, ואלטרואיזם נשי במצבים קטסטרופאליים בשואה. הדוגמה היותר אלטרואיסטית של נתינה, עזרה תרומה וטיפוח ולאורך זמן היא בפרקטיקה של ה"אמהות". זו נראית כהתגלמות האלטרואיזם בחיי היומיום. הנעשית ברובה המכריע והמוחלט על ידי נשים. כך גם בפרקטיקות אחרות: בטיפוח המשפחה, מקצועות העזרה והטיפוח רוב לנשים, מעל ל – 70%. כך גם בהתנדבות בארגוני מתנדבים, ובתנועות לשינוי חברתי לשוויון ולשלום. מצבה העגום של מדינת הרווחה במערב וכן מצבו של השלום בעולם, נובע ככל הנראה לדעת המחברת, ממיעוט הנשים במוקדי השפעה בתחומים אלו. דוגמאות לאפשרויות אחרות למקומן והשפעתן של נשים, מצויות במדינות הסקנדינביות, הן בנושא מדינת הרווחה והן על אורח החיים הדמוקרטי והשוויוני.
בפרק החמישי מובא חקר מקרה (case study) של אלטרואיזם במצבים חריגים וקטסטרופאליים במלחמה. המקרה הנחקר הוא של חסידות אומות העולם שהצילו יהודים בשואה והחליטו לקשור את גורלם עם העם היהודים לאחר השואה. חלק ניכר אף נישא להן והן מתגוררות לא פעל על פי ערכים נורמטיביים מקובלים, אלא פעמים רבות בניגוד להם. חסידות אומות העולם היו יוצאות דופן לא רק ביחס לערכים ולנורמות הנאצית, אלא גם בניגוד למערכת הערכים של החברה אליה השתייכו- הפולנים הרוסים, השוויצרים או ההולנדים. במעשי ההקרבה והגבורה הן סיכנו את חייהן ואת חיי משפחותיהם כדי להציל אנשים אחרים – יהודים. הן פעלו בדרכים ששינו גם את תפקידיהן המסורתיים. בפעולות ההצלה הן גילו יוזמה, תחכום ומנהיגות תוך סיכון חייהן באופן הכי אמיתי של המושג. בהקרבה זו ניתן לראות אלטרואיזם טהור שהמעמיד את קדימות חייו של הקורבן על פני חייהן. בקרב 19700 חסידי אומות העולם שקיבלו את האות מיד-ושם, שני שלישם הן נשים – חסידות אומות עולם, דבר שאינו מוכר.
הפרק השישי מרחיב את היריעה ומציע פרדיגמה של מוסר חברתי ודרכי יישום אישיים ופוליטיים, למימושו של חזון החברה המטפחת – האלטרואיסטית והפוסט-מודרנית. דגם יחסי תרומות כשיח אלטרואיסטי, מאפשר נקודת מבט מקיפה על יחסי גומלין מוסריים, אלו שבחיי היומיום ואלו שבמצבים קטסטרופאליים ומלחמה. מהפרקטיקות המגדריות – הנשיות אפשר לקחת דוגמה ולהכלילם לחברה כולה, דרך החברה האזרחית ודרך מדינת הרווחה כפרקטיקה פוליטית של אלטרואיזם. אימוצם הפוליטי המקיף יכול ליצור בסיס אמון מחודש בערכים הבסיסיים של החברה, יותר סולידאריות וליכוד חברתי. גם אם לא יפתרו כל הבעיות, יהיה בהם סיכוי שנהפוך לאנשים מוסריים, דמוקרטיים ושוויוניים יותר. מצרכים של אהבה, אמון וסולידאריות חסרים מאד ואף מתגברים עם הגלובליזציה והאלימות בעולם. את אלה יש לייצר, ייצור מתמיד כמו את האנרגיות המכאניות והחשמליות אחרות כדבריו של
Sorokin (1965).
מספר מגמות המסתמנות כיום מעודדות מוסר אלטרואיסטי בחברה המערבית ובהם התופעה שהחברה המערבית צועדת בכוון חברת שירותים; עם ירידת מרכזיות העבודה, עליה באבטלה והצורך בשינוי מבני של תחום העבודה. תהליכים אלו מייצרים פנאי שניתן להפנותו לצרכים חברתיים. יש כבר סימנים להתגייסותה של החברה האזרחית לצרכים חברתיים (ארה"ב אחרי ה- 11 בספטמבר ובמדינת ישראל כיום). גם עלית השוויון בין המינים, עמו עליה במעמדן של הנשים וערכיהן האלטרואיסטיים, אלו ביחד עם תנועות לשינוי חברתי שלוחצות מלמטה, יאלצו את הפוליטיקאים להרחיב את מדינת הרווחה למען חברה טובה יותר לכולם. הקמת בית הדין הבינלאומי לשפיטת פושעים, גם הוא סימן להתמודדות עם בעיות מוסר ברמה הבינלאומית. כאשר רעיונות אלו יחלחלו להכרתם של פרטים ולפרקטיקה של המוסדות החברתיים, יש סיכוי לחברה אלטרואיסטית בעתיד.
אודות שרה שלו
הכשרתי היא סוציולוגית. בשנת 1990 סיימתי את התיזה שלי וקיבלתי PhD
מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב על עבודתי: אלטרואיזם בחברה: יחסי תרומות בארגוני מתנדבים .
עבדתי בהוראה ובמחקר באוניברסיטת חיפה, וב"מרכז לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי" בנושאים: הדמוקרטיה הקיבוצית, השכלה הגבוהה, והצריכה בקבוץ.
קיבלה תואר מ.א בהצטיינות, על עבודתי: הדמוקרטיה הישירה בקבוץ – שיחת הקבוץ, 1976. ב.א. בסוציולוגיה ופילוסופיה. שני התארים מאוניברסיטת חיפה.
לימדתי באוניברסיטה הפתוחה ובמכללת אורנים.
עסקתי במגוון תפקידי ניהול ביניהם: כמזכירה אקדמית במכללת אורנים, מנהלת מחלקת חינוך, ובתפקיד פקוח והדרכה בבתי ספר תיכוניים של נעמת.
כתבתי שתי תוכניות לימודים להעשרה לביתי הספר התיכוניים: " דמוקרטיה בבית הספר ובקהילה, 1987: זכויות ועוד + ) עם אחרים), 1991).
פרסמתי
שני ספרים: השיח האלטרואיסטי: מוסר/ נשים/ ופוליטיקה, 2003. (הספר הועלה בשלמותו בגרסה אלקטרונית לאינטרנט על ידי המוציא לאור).
שירים לזהר 2007 – אסופת שירים לזיכרונה של ביתי זהר שנפטרה ממחלת הסרטן ב-2006.
סקר
בנושא: נשים בתפקידי ניהול לקראת שנות ה- 2000, 1995.
תחומי התמחות: תיאוריות סוציולוגיות ופמיניסטיות, אלטרואיזם וארגוני מתנדבים, חברות רב תרבותיות ופמיניזם.
פעילות ציבורית, אני פעילה שנים רבות לקידום מעמד הנשים בחברה: בעבר: בהנהלת "המועצה לקידום נשים ליד ראש העיר חיפה" כסגנית היו"ר, כחברה בהנהלת "שדולת הנשים בישראל", כחברת הנהלה ב"גשר" לקידום שיתוף פעולה בין נשים יהודיות וערביות בחיפה. כיום חברת ההנהלה של "האגודה הישראלית ללימודי נשים ולחקר המיגדר".
